מורשת הדורות

[גלבועא]

מורשת הדורות

אתמול הייתי ב"יד ושם" במסגרת יום עיון מקצועי. במהלך הסיבוב במוזיאון החדש [מומלץ בכל פה ללכת] עלתה בי המחשבה, שהנאצים, וכל משמידי העמים בהיסטוריה רצו גם למחות את העבר של העם שהשמידו. אצלנו, במדינת ישראל, בזמני כילד, היעדר סבא-סבתא לא היה נדיר [ואני כבר קראתי כמה מחקרים על הבעיה הבינדורית הזו]. אני רוצה להעלות כאן את סוגיית המורשת, המסורות המשפחתיות והעבר הנמסר בעל-פה באמצעות זקני וזקנות המשפחה. לי היתה סבתא שהקפידה לא לומר יותר ממה שרצתה [חינוך והשכלה של מורה/אלא מה] הסבתא השניה לא דיברה עברית. מה קורה אצלכם? מה קורה אתכם כסבים וכסבתות? אני יודע שזו לא שאלה קלה, ובכל זאת.

 

[ה ר מ י נ ה]

אצלנו במשפחה יש בעיה. ../images/Emo118.gif

מגיל מאוד צעיר אני זוכרת את אמי מספרת על משפחתה וילדותה, ולמעשה, אני מכירה את סיפור חייה טוב יותר משלי. הדבר יצר אנטי חזק ביותר גם אצלי וגם אצל ילדי. מאידך, אבי, שלא היה דברן גדול לא סיפר כמעט כלום על ילדותו, ולכן אנחנו יודעים על כך מעט מאוד. האובססיביות שבה אמי חוזרת ומספרת על עברה ועבר משפחתה (בעוד שבפועל יש לה עם כולם קשר מאוד רופף) יצרה מצב שאני נרתעתי מלספר על עצמי ועל תקופת ילדותי ונעורי לילדי ולנכדי.

 

[גלבועא]

ולא מתחשק לך לספר?

אין חובה לדרך סיפור אובססיבית, אבל ילדים נורא סקרנים והם מזמנים, תמיד, אפשרויות לספר בלי לעצבן ו/או לכפות דבר.

 

[ה ר מ י נ ה]

אני מספרת לעתים רחוקות../images/Emo219.gif

ורק דברים "פיקנטיים". אין מה לעשות, האנטי שיש אצלנו לנושא סיפורי העבר הצליח להרוג כל סיפור, גם אם הוא מסופר באופן מענין וחד פעמי.

 

[m i t a l y]

למה "אנטי"?

 

[ה ר מ י נ ה]

בגלל העובדה שאמי מספרת על עברה בכל

הזדמנות וכל דבר או ארוע מזכיר לה משהו (עליו כבר שמענו עשרות אם לא מאות פעמים בעבר). כשמישהו מגזים, אחרים בסביבתו מרגישים תחושת אנטי. כך הדבר לגבי סיפורים על העבר. (יצא חרוז).

 

[m i t a l y]

צריכה לחכות עוד מעל 10 שנה

עד שאהיה סבתא...

אבל אני מכירה את סיפוריהם של כל הסבים והסבתות שלי (למעט סבא אחד שנפטר כאשר הייתי בת 5), טוב מאוד. אלה סיפורים מרתקים מאוד. הוריה של אמי ברחו מאימת הנאצים. למרות שסבתי נפטרה לפני 7 שנים וסבי לפני 32 שנה, סיפוריהם נשמר בלבי ואינני שוכחת אותו. זהו סיפור עצוב מאוד, סיפור של השרדות וכוח החיים. הוריו של אבי - סבי נפטר לפני כחודש וחצי. ב-30 לזכרו אבי הקרין סרט על חייו וחיי סבתי, על ימי תקומת הארץ, המלחמות ושנותיה הראשונות של המדינה. סיפור מעניין ומרתק ביותר.

 

[גלבועא]

וביום סבתא?

אמך לא מספרת לילדותייך דבר? כי אני זוכר את אמי מספרת עליי לילדיי כשהם התענינו ושאלו. היא הקפידה לא לספר להם כלום על עצמה [כי כזאת היא היתה].

 

[m i t a l y]

לא מספרת כלום

אולי היא מחכה שהבנות קצת יגדלו וישאלו? אולי זה לא הזמן? לא יודעת...

 

[גלבועא]

../images/Emo24.gif

 

[gzh22]

אני זכיתי לשמוע במהלך השנים

סיפורים רבים,הן מסבי מצד אבי,שהאריך ימים מאוד והן מהורי.הם הרבו לספר לי את סיפורי עלייתם ארצה (לפני השואה) ועל חייהם בארץ בשנים שלפני הקמת המדינה ובשנים הראשונות לקיומה.סיפורים אלה נספגו היטב בתודעתי ואין לי ספק,כי הם השפיעו גם על עיצוב התודעה הישראלית והיהודית שלי. את הסיפורים האלה וגם סיפורים משלי,סיפרתי במהלך השנים לילדי.הם גדלו גם לאור סיפור גבורתו של סבם,אבי אימם-אדם מיוחד במינו,אשר נפל בקרב,תוך שהוא מציל חייהם של עשרות אחרים. אין לי ספק,כי סיפורים אלה הטביעו חותם אצל ילדי.דוגמא אחרונה לכך ראיתי בנסיעתו של בני הצעיר במסגרת משלחת נוער לפולין,החל מרצונו הרב לנסוע,עבור דרך תגובתו לביקור במוזיאון "יד ושם" וגמור בנסיעה עצמה,ממנה הוא החל "להרגע" רק לאחרונה,למרות שחלפו כבר ארבעה חודשים מאז חזרתו. הנסיעה חזקה גם את הקשר שלו עם סבתו,ילידת פולין.

 

[גלבועא]

איזה יופי, לזה אני ממש מתכוון

אני משוכנע שאחת הסיבות שאני נמשך לספרות, לשפה הכתובה והדבורה וגם למקצוע בו אני עוסק קשור ישירות לסבתי [אם אמי] ולסיפוריה הרבים על סבי [שנפטר טרם אמי התחתנה]. אני ממש זוכר איך היא סיפרה לנו את "כיפה אדומה". ארבעה ישבנו והקשבנו לה בפה פעור. מאמי קיבלתי את הצד האפל והאכזר של סבי ע"ה, אבל זו אופרה אחרת לגמרי.

 

[m i t a l y]

כמה טוב לקרוא את הזכרונות הטובים

שלך מילדותך. זה משמח אותי מאוד

 

[pf26]

נושא מרתק

סבא שלי - מצד אבי - סיפר המון על ילדותו וגם כתב על כך ספר. סבתא שלי - לפני שנים עשו בקיבוץ פרויקט ובו ראיינו את כל הקשישים על עלייתם לארץ ועל הקיבוץ בראשית דרכו. יש לי קלטת (וידאו) בה היא מספרת עליה ועל משפחתה. בעקבות ההקלטות של סבתי, ישבתי עם סבתא של בעלי וצילמתי שעתיים בהן היא מספרת על משפחתה ועליה. סיפור מרתק שמקיף את כל המאה ה-20 (כולל שתי מלחמות עולם ועליה לארץ בשנת 50). נורא חבל שכילדים הנושא לא ממש מעניין אותנו, וכשאנחנו גדלים ומתחילים לחפש את המורשת שלנו, כבר אין את מי לשאול.... לפני שאבי נפטר בקשתי שיספר לי על חייו. הוא סרב ואמר (אני זוכרת את המשפט עד היום) "החיים שלי לא מעניינים, לא קרה בהם שום דבר שצריך לספר עליו". זה משפט מזעזע מפי אדם שיודע שהוא עומד למות וסוקר את חייו לאחור. אני דוקא לא הסכמתי איתו והזכרתי לו נקודות משמעותיות בחייו אבל זה לא שכנע אותו...

 

[גלבועא]

כלומר, הצוואה הסמויה שלו

תדאגי שיהיו בחייך אירועים ששווה לספר עליהם, וכמובן הקפידי להעביר לנכדייך. אני מאוד מזדהה עם תחושת העצב העמוקה שלך על אביך ועל יחסו לחייו.

 

[pf26]

../images/Emo140.gif אני עובדת על זה ...