מורני

[ליהי האחת]

מורני

נכנסתי לכאן לאחל לך מזל טוב על ניהול הפורום החשוב הזה.... אבל מזל טוב לא ניראית לי המילה המתאימה... ובזמן שאני כאן... ישבתי וקראתי את ההודעות.... די מוזר שדווקא ביום השואה נכנסתי לפורום שכזה... ביום שכזה... שכל כך הרבה בחורות נאנסו... היו משרתות מין לכל הקצינים הנציים... ולהן לא היתה שום כתובת לדבר... שום פורום תמיכה... רק הרצון החזק להמשיך לחיות... הרי לשם כך הן עשו זאת.... ישבתי וחשבתי לעצמי... האם באמת עד כדי כך יש את הרצון להמשיך לחיות.... הרי כשאת נאנסת כל רצונך הוא למות....להשפיל ראש... לא לחיות את ההשפלה... והנשים שהיו שם... שהיו בשואה... שנאנסו... לא פעם ולא פעמיים... לא מאחד ולא משניים.... כן רצו להמשיך ולחיות... מאיפה להן עוצמות הנפש האלה?... טוב מורני סליחה על ההודעה הזאת הרי בסך הכל רציתי להגיד שאת עושה כאן מצווה.... וסתם נכנסתי למחשבות.... כי אנחנו ביום השואה.... היום היחידי בשנה שמראה לנו כמה חזק כוח הרצון לחיות... ומה עברו אנשים .... ומה הם היו מוכנים לעשות רק בשביל להמשיך ולחיות.... סליחה... ההודעה בטח מבולבלת קצת... אני חושבת וכותבת ואפילו הגהה אני לא עושה כדי לא להתחרט ולמחוק את ההודעה... בשביל לקבל את האומץ ללחוץ על השלח ליהי

 

[jenny*]

להייתה להן ברירה...

המצב היה כל כך קשה שהן לא יכלו להרשות לעצמך להשבר לפעמים- לא כמונו... הן ידעו שזה או לעשות את זה או למות ואם הן יראו כאב או יזילו דמעה, אפילו אחת, הן לא ייזכו לראות את המחר והפחד הוא חזק יותר מכל דבר אחר... גם אנחנו חזקים, אבל אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לכאוב, לנו יש ברירה, להן לא הייתה... ג`ני

 

[מורני !]

ליהי..

כמה מוזר... אני חשבתי בדיוק אותו הדבר. זה לא בדיוק מזל טוב... זה קצת צורם לי באוזן... אבל לא מצאתי מילה אחרת מתאימה.. אז קיבלתי את זה. גם אני תמיד חושבת על זה... כל הנשים שנופלות בשבי... שנאנסות בצורה הכי גרועה שיש... כמה מחריד. אני בת לבית דתי... תמיד גדלתי על סיבור גוג ומגוג. הדבר שאני הכי מפחדת במלחמה הזו .. שאומרים שעוד תבוא... זה מהתחזית. אומרים שישלטו בנו במשך 7 חודשים. מחינתי זה אומר שבמשך 7 חודישם אני עלולה להיות .. טוב אני מקווה שהבנת את הרעיון. אני משתדלת לא לחזוב על דברים כאלו. מנסה לחיות שלב אחר שלב. מנסה קודם כל לקום.. לנשום.. לצאת.. לחיות... ואח``כ להרשות לי את המותרות בפחדים האלו. להתמודד קודם כל עם פחדים פנימיים. אין לי מושג מאיפה אנשים מביאים עוצמות נפש... אמרו לי פעם שככל שהצרה יותר גדולה כך לאדם יש יותר כח רצון לחיות. יותר כוח. יקירתי... אני לא יודעת אם אני עושה כאן מצווה.... לא יודעת מה אני מנסה לעשות בנתיים. מנסה להקל .. לא יודעת אם הולך לי... מנסה להביא אנשים שיתמכו... דווקא ראיתי שבאו .. אנשים מבחוץ.. שיחבקו. שיעודדו. אני לא תמיד יכולה. לפעמים תקועה בטריגרים של עצמי... ככה זה. אל תתנצלי על ההודעה... היא יצאה בסדר גמור.. כולנו מבולבלים. במיוחד ביום שכזה. אני אצטט את דני מפורום סטודנטים - ככל שגודלים הבלבול מתגבר כי אנחנו מנסים יותר להבין ולא מצליחים. ואני מסכימה איתך. ותודה על האומץ. אני מודעת לזה שלא קל לשלוח הודעות כאלו. תודה.