מוקדש לתנאית

[אייזנברג]

מוקדש לתנאית

מה עושה אדם שלא נרדם בשעה ארבע לפנות בוקר? כותב "שיר" לתנאית שנאלצת לעזוב את הבית שרק שלה בכאב כמו שהיא סיפרה כאן בפורום עוד דומם יעמוד הבית אשר בשדרה אבן ערירית גורל חכירה עוד תישוב רוח על אדן במפולש מרפסת נפקדה אלמנת הרש קירות עתיקים מגע של נרות אשה בשמלה ופניה עצובות בית-נפשה,אהבתה קורבן של ממון הרהור שומם עם מבט שמש אחרון כאן תם הקיץ פה מת היום היה פעם בית עם יין אדום ח.ב.א

 

[חילוני עם שטריימל]

מר אייזנברג

אני חושב שצריך למנות אותך כמשורר הלאומי של הפורום או אולי בכלל של היוצאים בשאלה!

 

[אייזנברג]

מר שטריימל

תודה על המחמאה אתה זה שהיה בעבר :"כופר עם שטריימל"?

 

[חילוני עם שטריימל]

לא

ההוא כיום עם הניק דוקטור שטריימל

 

[almog4]

ימי התום

השיר הבא - מוקדש לתנאית, לדער משכיל, ובעצם לכולנו כאן - לאנשים שנלחמים על הדרך שלהם, ולכל מי שהיו פעם במצב שבו נדרשו "לעמוד בין הברירות לְשַלֵּם אוֹ לְוַתֵּר", ובחרו לְשַלֵּם ולהיות שְלֵמִים. השיר "ימי התום" מילים: צרויה להב לחן: רמי קלנשטיין כְּשֶתַּגִיעִי לַבַּיִת שֶלוֹ וְתִמְצְאִי אוֹתָם שַמָּה סַפְּרִי שֶאני מְחַכָּה בַּלֵּילוֹת וְאָל תְּסֶפְּרִי עָד כָּמָה. אִמְרִי להם עדַיין אַנִי נִמְצֵאת מִסְרִי אהבָה וְשָלוֹם בַּקְשִי שֶיָרִימו עוֹד כּוֹס לְחַיָי לְזֶכֶר יְמֵי הַתּוֹם. זְמָן שֶנִשְאָר וְאֵין רַחמִים אֵין לִי שוּם חרטוֹת אוֹ תִקְווֹת לְעַצְמִי זֶהוּ כּל מָה שֶיֵּש. אז מה מְחַבֵּר בסופו של דבר שני אנשים יחד? צל חלומות, משקל העָבָר מסע של בדידות ופחד. אני עייפה מלכסות יותר עייפה מלרדוף בין הברירות לשלם ולוותר אני אֲשָלֵם עד הסוף. הוא בטח זוכר איך באתי אליו חיפשתי תשובה מושלמת חול מעוור, את עינינו עכשיו סופה בכבדות נושמת. זְמָן שֶנִשְאָר וְאֵין רַחמִים אֵין לִי שוּם חרטוֹת אוֹ תִקְווֹת לְעַצְמִי זֶהוּ כּל מָה שֶיֵּש.

 

[דער משכיל]

תודה אלמוג ../images/Emo24.gif