מוקדש לפולניה...

מוקדש לפולניה...

רופא יהודי צעיר, גאוות אמו, סיים התמחות ברפואה פלסטית באחד מבתי החולים הטובים של ניו-יורק ויצא להתנדב בשמורת אינדיאנים בניו-מכסיקו. כעבור שלושה שבועות הוא מתקשר לאמו הדואגת בברוקלין ומספר לה: " אמא יקרה, בעוד שבוע אני מגיע הביתה עם ארוסתי החדשה, היא אידיאנית ושמה 'כוכב זורח'". "נחמד", אומרת אמא. "גם לי יש עכשיו שם אינדיאני", ממשיך הדוקטור. "מהיום אני מבקש שתכני אותי 'צבי רץ'". "נחמד מאד" , עונה אמא. "למען האמת", קובע הבן, "אני חושב שגם את צריכה עכשיו שם אינדיאני". "איזה צירוף מקרים. התפרצת לדלת פתוחה, יש לי כבר שם אינדיאני", משיבה אמא. "באמת?", מתפלא הבן. "אתה יכול לקרוא לי 'יושבת שבעה'".
 
והנה עבדאללה

בנצרת עלית בשכונת וילות גר משה כהן שהחליט לשפץ את ביתו. עבדאללה שכנו החל בשיפוץ ביתו מיד אחריו. משה קנה ריצוף כחול עבדאללה קנה ריצוף כחול. משה קנה אסלה וורודה עבדאללה קנה אסלה וורודה . משה קנה אהילים מקש עבדאללה קנה אהילים מקש. משה קנה חלוקי נחל לכניסה, עבדאללה קנה חלוקי נחל לכניסה. לאחר כחודשיים משה יוצא ב 7 בבוקר להביא את העיתון מתיבת הדואר ורואה מעבר לגדר את עבדאללה. בוקר טוב עבדאללה! בוקר טוב משה! מה חדש? משה:" אני החלטתי שאני מוכר את הווילה ב 169000 $ עבדאללה :" גם אני מוכר את הווילה ב 210000$ ! משה מחייך ואומר לא יכול להיות הרי כשאני שיפצתי אתה העתקת את אותם דברים כלומר הבית של שנינו שווה לחלוטין איך זה שאתה חושב לקבל יותר ממני ומבקש 210000$ ! ? עונה לו עבדאללה : "לווילה שלך יש שכן ערבי ולווילה שלי אין! "
 
יש רק שתי נשים בעולם

שמפחד מהן...ושתיהן לא פולניות... אחת זו הבת שלי והשנייה נשמה טובה שלא תעשה לי כל רע... והפולניות פה רחוקות הן לא יגיעו אליי כדי לנקום אז לא פחד
 

aviavram

New member
כן גם אני חשבתי כך 20 שנה

על ה Xית שלי והשנייה נשמה טובה שלא תעשה לי כל רע...
 

aviavram

New member
כן גם אני חשבתי כך 20 שנה

כן גם אני חשבתי כך 20 שנה על ה Xית שלי והשנייה נשמה טובה שלא תעשה לי כל רע...
 

א פרסקי

New member
כאן בדיוק הבעיה

חשבתי חשבנו חושבים מימתי נותנים לגברים לחשוב
 
שוב מתחילה מחדש...מוקדש לך

רוכב אופניים עוצר ליד חנות לתיקון האופניים שלו. הודיעו לו שזה ייקח קצת זמן והיות והוא גר קרוב החליט ללכת הביתה ברגל. בדרך עצר בחנות טמבור וקנה דלי וסדן, המשיך בדרכו לאטליז, שם קנה שתי תרנגולות ואווז. בדרכו החוצה התעוררה בעיה, איך יסחוב את כל הדברים? בזמן שחשב וגירד בראש, הזדמנה אשה , בשם גברת כהן שסיפרה לו שהלכה לאיבוד ושאלה אותו: "האם תוכל להגיד לי איך להגיע לרחוב הזמיר 160?" רוכב האופניים השיב "במקרה אני גר ברחוב הזמיר 161. הייתי מלווה אותך אך, איני מסוגל לסחוב את כל מה שקניתי." גברת כהן מיד הציעה "למה שלא תשים את הסדן בדלי, תחזיק את הדלי ביד אחת, תשים תרנגול אחד מתחת לכל זרוע והאווז ביד השנייה." הוא הודה לה מאד והחל ללוותה הביתה. בדרך הציע הרוכב "בואי נלך בדרך הקיצור שלי מהסמטא הזאת ונגיע ממש מהר". גברת כהן הביטה בו במבט בוחן ואמרה "אני אלמנה בלי בעל להגן עלי, איך אהיה בטוחה שכשנגיע לסמטא לא תצמיד אותי לקיר, תרים לי את החצאית ותעשה בי מעשה?" הרוכב השיב "בחייך, גברת, אני סוחב סדן, שתי תרנגולות ואווז. איך בדיוק אני אמור להצמיד אותך לקיר, להרים לך את החצאית ולכבוש אותך?" גברת כהן מיד השיבה: "זה ממש לא בעיה: תוריד את האווז, תכסה אותו עם הדלי, הנח את הסדן על הדלי ו...אני אחזיק לך את התרנגולות "!!!
 
מי...

הרשה לך??? זה מוקדש למישהי... היא בטח שוב התחילה מחדש נקיון יסודי לבית....
 
אחת חדשה ליום חדש...

הבוקר נפתח לי בחיוך ענקקקקקקקק אז בא לי שגם לשאר יהיה... פרופסור למדעי ההתנהגות נכנס לכיתה ופתח בהרצאה בנושא: "הוצאת אדם מאיזון" אמר הפרופסור: "ישנם 3 שלבים להוציא אדם משלוותו, ואני אדגים לכם". הוא לקח טלפון שהוכן מבעוד מועד ושהיה מחובר לרמקולים, וחייג למספר אקראי. מן העבר השני של הקו ענה גבר, ואז שאל הפרופסור "שלום, אפשר לדבר עם ברוך"? ענה הגבר בנימוס: "אין כאן ברוך, נראה כי טעית במספר אדוני" וסגר את הטלפון . אמר הפרופסור לסטודנטים: "השיחה הזו הטרידה קצת את האיש שישב להנאתו בביתו". "השלב השני" אמר הפרופסור וניגש שוב לטלפון וחייג לאותו מספר. משענה האיש מעבר לקו, שאל הפרופסור "סליחה, האם ברוך נמצא"? "כבר אמרתי לך שאין כאן ברוך, בדוק היטב את המספר שאליו אתה מחייג", אמר האיש וטרק את הטלפון. "רואים", אמר הפרופסור, "עכשיו האיש כבר מתחיל להית עצבני לאחר שהפרעתי את מנוחתו פעמיים ברציפות". "ועתה לשלב השלישי והאחרון" אמר הפרופסור ושוב חייג (בשלישית) לאותו מספר. "שלום, אבקש את ברוך" אמר הפרופסור לאיש שענה לטלפון. הפעם האיש היה כבר ממש עצבני. הוא הרים את קולו ואמר: "דפוק בראש, זו הפעם השלישית שאתה מבקש את ברוך. כבר אמרתי לך שאין כאן שום ברוך. תניח לי ואל תעיז להתקשר לכאן יותר". לאחר מכן נשמעה טריקה חזקה של הטלפון. "זהו" אמר הפרופסור "עכשיו האיש יצא לגמרי מאיזון ואפשר לומר שיומו נהרס. אלה הם שלושת השלבים לגרום לאדם לאבד את שלוותו". לפתע הרים אחד הסטודנטים את ידו ואמר "סליחה פרופסור, נדמה לי שפספסת את השלב הרביעי והמכריע!" "אתה סבור שיש שלב נוסף"? שאל הפרופסור. "בהחלט" ענה הסטודנט. "אם כך גש הנה והדגם" ביקש הפרופסור . ניגש הסטודנט לטלפון, חייג לאותו מספר שאליו חייג הפרופסור ומשענה האיש מעבר לקו, אמר לו הסטודנט: "שלום, מדבר ברוך, מישהו חיפש אותי "???
 
למעלה