מוקדש לכולכם......
בכל אחד מאיתנו יש את כולם, את השיכור בצומת, את העבריין שבכלא, את מלכת היופי, את השחצן בטלויזיה, את הזמר שממלא אולמות, את המלצרית בבית הקפה, את הילד הבוכה לסוכריה, את חולה הסרטן, את הנזיר הטיבטי, את מלכת אנגליה והנסיך צ´ארלס, את פועל הבניין העייף, את כולם. כולנו אחד-מוחלט, כמו בקומיקס כאשר יוצא השד מתוך הדמות המצויירת, פעם הוא מלאך, פעם הוא שטן, כל האנשים הם השדים שלנו, אלה הנמצאים בתוכנו, ומתי הם יוצאים? כל פעם שאנחנו נפגשים עם מישהו, אם הוא ביישן - הוא הביישן שבתוכנו, אם הוא שחצן - הוא השחצן שבתוכנו, אם הוא זמר - הוא הזמר שבתוכנו, אם הוא שחקן - הוא השחקן שבתוכנו, אם הוא בוכה - הוא הבוכה שבתוכנו, אם הוא שקרן - הוא השקרן שבתוכנו, אם הוא כועס - הוא הכועס שבתוכנו, אנו בוחרים מתי להתייחס לאדם אחד ולהתעלם מהשני - כאשר נוח לנו! אם הוא צוחק - הוא השד שצוחק בתוכנו, אם הוא רוקד - הוא הרוקד שבתוכנו. אפשר לגלות כל כך הרבה על עצמנו תוק כדי התבוננות ב"מראות" שלנו, באנשים הסובבים אותנו, מידי יום, מדי רגע, באוטובוס, בקפה, בדיסקוטק, בעבודה, אלא שאנו "שונאים" - הם אותם שדים/צל שקיים בנו שאנו פשוט מבזים לו ולא אוהבים => אנו לא אוהבים עדיין את עצמנו במלוא האמונה! כי הרי אז לא "נשנא" את נהג האוטובוס על כך שצעק עלינו, אלא נבין שהוא פשוט צל בתוכנו שאנו למדנו לאהוב - כי אם אנו אוהבים בראש ובראשונה את עצמנו - נוכל לאהוב את כולם!! מאוד נוח לנו לאהוב את אלה שעושים לנו טוב - אלה הצוחקים, אלה הכביוכול מאושרים - אנו רוצים להיות במחיצתם כי משום מה דווקא לידם - אנו מרגישים טוב !! אך נסו לשם שינוי לאהוב גם את השדים האחרים, את אלה הנמצאים בצל !! דווקא את השיכור שמקלל בצומת, דווקא את נהג האוטובוס הרגזן, דווקא את הילדה המעצבנת, דווקא את הבחורה שבוכה - לא לברוח מהם, להביט להם בעיניים ותוך כדי כך לגלות עוד משהו על עצמנו, לאהוב את עצמנו קצת יותר, לאהוב ולסלוח כי בסך הכל כולם הם אחד. מוחלט. מוקדש לכל מי שמרגיש כבר יותר טוב
ולכל מי שרוצה. מרגלית.
בכל אחד מאיתנו יש את כולם, את השיכור בצומת, את העבריין שבכלא, את מלכת היופי, את השחצן בטלויזיה, את הזמר שממלא אולמות, את המלצרית בבית הקפה, את הילד הבוכה לסוכריה, את חולה הסרטן, את הנזיר הטיבטי, את מלכת אנגליה והנסיך צ´ארלס, את פועל הבניין העייף, את כולם. כולנו אחד-מוחלט, כמו בקומיקס כאשר יוצא השד מתוך הדמות המצויירת, פעם הוא מלאך, פעם הוא שטן, כל האנשים הם השדים שלנו, אלה הנמצאים בתוכנו, ומתי הם יוצאים? כל פעם שאנחנו נפגשים עם מישהו, אם הוא ביישן - הוא הביישן שבתוכנו, אם הוא שחצן - הוא השחצן שבתוכנו, אם הוא זמר - הוא הזמר שבתוכנו, אם הוא שחקן - הוא השחקן שבתוכנו, אם הוא בוכה - הוא הבוכה שבתוכנו, אם הוא שקרן - הוא השקרן שבתוכנו, אם הוא כועס - הוא הכועס שבתוכנו, אנו בוחרים מתי להתייחס לאדם אחד ולהתעלם מהשני - כאשר נוח לנו! אם הוא צוחק - הוא השד שצוחק בתוכנו, אם הוא רוקד - הוא הרוקד שבתוכנו. אפשר לגלות כל כך הרבה על עצמנו תוק כדי התבוננות ב"מראות" שלנו, באנשים הסובבים אותנו, מידי יום, מדי רגע, באוטובוס, בקפה, בדיסקוטק, בעבודה, אלא שאנו "שונאים" - הם אותם שדים/צל שקיים בנו שאנו פשוט מבזים לו ולא אוהבים => אנו לא אוהבים עדיין את עצמנו במלוא האמונה! כי הרי אז לא "נשנא" את נהג האוטובוס על כך שצעק עלינו, אלא נבין שהוא פשוט צל בתוכנו שאנו למדנו לאהוב - כי אם אנו אוהבים בראש ובראשונה את עצמנו - נוכל לאהוב את כולם!! מאוד נוח לנו לאהוב את אלה שעושים לנו טוב - אלה הצוחקים, אלה הכביוכול מאושרים - אנו רוצים להיות במחיצתם כי משום מה דווקא לידם - אנו מרגישים טוב !! אך נסו לשם שינוי לאהוב גם את השדים האחרים, את אלה הנמצאים בצל !! דווקא את השיכור שמקלל בצומת, דווקא את נהג האוטובוס הרגזן, דווקא את הילדה המעצבנת, דווקא את הבחורה שבוכה - לא לברוח מהם, להביט להם בעיניים ותוך כדי כך לגלות עוד משהו על עצמנו, לאהוב את עצמנו קצת יותר, לאהוב ולסלוח כי בסך הכל כולם הם אחד. מוחלט. מוקדש לכל מי שמרגיש כבר יותר טוב
השארת אותי המומה המומה מהיופי של הדברים שכתבת
