ב ר ד ק י ס ט י ת
New member
מוקדש לך.......רקדן ../images/Emo142.gif
ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף. בהמולת מלאכות הוא קם. הנה הנו. כמו פני עיר נבנית פניו של שדה-הקטל בהתפרש המחנה, אשר דינו להיות שופך דם האדם ומגינו. ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע, ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים, ליל שמוסך את כשופה של רעות רוח בבנינה של ממלכה, ליל נדודים ניצב פרוש על היחיד והגדודים. מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע, היה נשקף פתאום מראה המלחמה כמו הווי צוען, חבור יתד וחבל בו חרותם של מסעות וחרומם, בו הכלים והחוקות בעירומם. ליל חניה, ליל זמר... בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרק- שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו- ורק הזמן הנפוץ שלא דבר-ערך ולא שכיית חמדה הוא, ישאן במלוא צווחת צבעיו החריפים על חלילו. על אהבה הוא מדבר בה הוא פותח ועל חובה וקרב ועול. הכל בכל. אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה של השירה, אבל אומר בקול גדול בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול. ליל חנייה ליל זמר... עת מלחמה. וגם צלם הדברים האלה היה צלמה. לקול זמרת פזמון תועה עוד ימשכו המה, כמו נימה מחלב, נפשו של דור, גם בשדה זרועה, לזכור, לא רק לרע, ימי רעה. וגם זה נשלב במלחמה. כל זה גם יחד כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל משחרים. כל זה מתל ומגדות נחל יהיה עולה ביעף, ושב - נקטע בילל של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל " <נתן אלתרמן>
ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף. בהמולת מלאכות הוא קם. הנה הנו. כמו פני עיר נבנית פניו של שדה-הקטל בהתפרש המחנה, אשר דינו להיות שופך דם האדם ומגינו. ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע, ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים, ליל שמוסך את כשופה של רעות רוח בבנינה של ממלכה, ליל נדודים ניצב פרוש על היחיד והגדודים. מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע, היה נשקף פתאום מראה המלחמה כמו הווי צוען, חבור יתד וחבל בו חרותם של מסעות וחרומם, בו הכלים והחוקות בעירומם. ליל חניה, ליל זמר... בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרק- שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו- ורק הזמן הנפוץ שלא דבר-ערך ולא שכיית חמדה הוא, ישאן במלוא צווחת צבעיו החריפים על חלילו. על אהבה הוא מדבר בה הוא פותח ועל חובה וקרב ועול. הכל בכל. אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה של השירה, אבל אומר בקול גדול בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול. ליל חנייה ליל זמר... עת מלחמה. וגם צלם הדברים האלה היה צלמה. לקול זמרת פזמון תועה עוד ימשכו המה, כמו נימה מחלב, נפשו של דור, גם בשדה זרועה, לזכור, לא רק לרע, ימי רעה. וגם זה נשלב במלחמה. כל זה גם יחד כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל משחרים. כל זה מתל ומגדות נחל יהיה עולה ביעף, ושב - נקטע בילל של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל " <נתן אלתרמן>