מוקדש לילדי לבנון 82

מוקדש לילדי לבנון 82

ולא אטריד יותר הלילה צריחי המסגדים בכפרים שמסביבי שוב מזכירים ימים אפלים גם ניגוני הפעמונים שאת ניגונם אני מכיר מימים טרופים ללא מעצורים עיניים בוהקות כשמש יוקדת שמבקשות אנא שמור נא עלי ומי עלי ישמור ברגעים קשים כל כך שאינך יודע למי אתה שייך ומה תפקידך כאן בעולם האכזר הכול נראה שם על אדמת הניכר אפילו בעיניו של העולל שוודאי אינו מבין לפשר הדבר שכך פתאום אביו נעלם בלי להשאיר שום מכתב סתם נעלם סתם נאלם
 
למעלה