מוצ"ש במוזס

[Forum User]

מוצ"ש במוזס

היה נחמד, בינוני+ היינו שישה, 3 מבוגרים רעבים ועוד אחת לא, ושני ילדים. הזמנו מקום מראש ומכיוון שאנחנו

ולא רצינו לשבת במרפסת המזיעה התפשרנו על "המרפסת הממוזגת". לא מתה על השולחנות שם, המזגן חזק מדי כדי לפצות על הדלת הפתוחה, הכסאות גדולים מדי ולא כ"כ נוחים, ול

יש נטייה לסנוור לפחות אחד מיושבי השולחן.

דוז-פואה על דפי הציור והצבעים שמוגשים לילדים ומעסיקים אותם עד בוא האוכל וגם לאחר מכן. השירות היה איטי וחסר תשומת

. מרגע ההזמנה ועד לנחיתת הצלחות על השולחן עברו יותר מ-20 דקות משמימות. העובדה שלא טורחים להניח פלייסמטס וסכו"ם אלא כשהאוכל מגיע לא תורמת. גם אח"כ היה לא טריוויאלי לייצר מפגש עין עם מלצר/ית. באיזשהוא שלב קראתי למישהו כדי שיפנו צלחת. הזמנו שתי "ארוחות ילדים", אחת שניצל וצ'יפס ואחת

וצ'יפס, לשתיהן משתדך כדור גלידה לקינוח. השניצל טעים אבל קטנטן, ההמבורגר עשוי לעייפה ונתון בלחמניה גדולה למידותיו וספוגית משהו, והצ'יפס בעיקר מעורר געגועים לצ'יפס שהוגשו שם בימי בירנבאום ומנדלבאום העליזים. ה

אך ורק בטעם וניל, צריך להזכיר למלצרית להביא אותה, והילדים התרשמו יותר מהקערית המיוחדת בה הוגש הכדור מאשר מהטעם. עוד הזמנו:

ארטבורגר שהיה טעים, אבל שוב עם הלחמניה המאכזבת משהו, ועשוי מעט פחות מהמדיום שהוזמן, ועם או בלי קשר גרר אחריו לילה בלי שינה (ולא מהסיבות הנכונות).

סלט אורוגולה וקרפצ'יו טעים ומספק, שבשל אי הבנה הגיע יחד עם העיקריות ולא לפניהן כפי שרצינו.

פהיטס עוף, מנה נחמדה ולא גדולה, שמעסיקה את הידיים ולא רק את הפה, אבל לטעמי מתומחרת קצת ביוקר (63 ש"ח) יחסית למקום שחורט על דגלו מחירים סבירים.

ואנטריקוט "קאדילק" שהיה בסדר גמור (77 ש"ח) והוגש עם פירה צ'ילי חביב, אך לסיכום נחרץ גורלו כך: "עדיף להוסיף 10 ש"ח בשביל זה של קופי בר"... שתינו שני חצאי

מחבית ולימונדה שהיתה מרוכזת ומתוקה מדי (מהלנו במים). הקנקן בו הוגשה היה גדול מאוד והוגדר כנדיב מאוד, עד בוא החשבון שקבע את

ב-38 ש"ח. כל הנ"ל הסתכמו ב-370 ש"ח לפני אבטחה ושירות.

לקינוח שתינו דלת ליד, בארקפה.

 

[meravbr]

גם אצלנו המסקנה לפעמים ש"חבל שלא

הלכנו לקופי בר" (ככה זה היה בשבת שעברה בדוקסה המזעזעת...)

 

[בימבילי]

מוזס בשבוע שעבר.

היה בינוני מינוס. הארטבורגר היה עשוי פחות מהמבוקש (מפורשות) מה שגרם לו להיות אדום מול עיני, מה שהחזיר אותו למטבח אבל הוציא לי את התאבון. כבד ופירה היו ממש סתמיים. ועוגת מוזס היתה גוש מתוק בלתי ניתן לאכילה. המנות היחידות שגורמות לציון להיות בינוני היו הראשונות - קלמרי מטוגן וכנפי עוף. שתיהן היו טעימות. לא נראה לי שנשוב.

 

[meravbr]

אני אוכלת במוזס רק את המבורגר הבקר

לא אוהבת את הארטבורגר ומנות אחרות שניסיתי לא ערבו לחיכי. אני לא כ"כ מבינה איך שף שאחראי למסעדה שרבות ממנותיה טעימות לי מאד (זוזוברה) אחראי גם למקום הזה שרבות ממנותיות בעייתיות לי...

 

[GlennWalker]

הבעייה היא בך

ולא בהם, אי אפשר לאכול המבורגר לא "אדום"... לכי למקדונלדס ושות'.

 

[d a p h n a]

אני ממש לא מבינה את הגישה הזו

אמנם אני לא אוכלת בשר, אבל נשואה לקרניבור שמעדיף את הבשר שלו לא מדמם. אני מצטערת אבל אני קצת מתקשה להבין את הגישה שאומרת "אנחנו לא מוכנים להגיש לכם בשר במידת עשייה גדולה יותר". אפשר להגיד "אנחנו ממליצים על מידת עשייה נמוכה יותר" או במקרים מסויימים "הבשר הזה פשוט יצא לגמרי לא טעים, במרקם גומי, אם נעשה אותו במידת עשייה גדולה". אבל להגיד "אנחנו לא נגיש לך בשר לא-מדמם, כי בעיננו יש רק דרך אחת נכונה לאכול בשר", זה לטעמי פשוט שירות גרוע ללקוח. הלקוח אוהב את הבשר שלו עשוי בצורה מסויימת, ואלא אם מדובר על מקרה חריג (כאמור, שהבשר יהפוך לסוליה אם יעשו אותו יותר), אז אין שום סיבה עליי אדמות שלא להגיש לו את הבשר כפי שהוא רוצה. נוכחתי שיש מין גישה מתנשאת כזו במסעדות בארץ, במיוחד במסעדות הנחשבות יותר, של "לחנך את הלקוח". זה מתחיל ממלצריות שמתקנות אותו כשאני מבקשת פסטה ברוטב rosa ואומרות לי "זה rose" - אז לא, זה לא rose, כי זה בא מאיטלקית, salsa rosa, רוטב אדום, ולכן זה rosa ולא rose. זה ממשיך במבטים המגעילים של מלצרים כאשר לא מזמינים יין לארוחת ערב במסעדה נחשבת (מצטערת. לא שותה יין. תתגברו על זה). וזה ממשיך עוד יותר בכל מיני הרצאות על למה אסור לאכול בשר צלוי היטב וכד'. המסעדה באה לשרת את הלקוח, ואם זה אומר לתת לו לשתות דיאט קולה עם הסטייק, להכין את הבשר מדיום-וול, או לסתום את הפה כשהוא אומר את שם המנה לא נכון (לדעת המלצר) - אז זה חלק מהעניין. שוב, יש מקרים חריגים שבהם מידת עשייה מסויימת בלתי אפשרית כי היא תהרוס לגמרי את המנה, אבל הניסיון בכוח להגדיר חוקים של "איך מותר לאכול" ואז לדחוף אותם על הלקוח באלימות, זה ממש מרגיז בעיני.

 

[meravbr]

../images/Emo45.gif גם אני לא סובלת מלצרים מתנשאים

ומעדיפה גישה שמתייחסת ללקוח כמי שמחליט מה טעים לו ובאיזו מידת עשייה. במשפחה שלי, למשל, רוב חברי המשפחה (לא אני ובעלי אבל אחרים) אוהבים סטייקים סוליה וככה הם יאכלו אחרת לא יאכלו, וגם אני לא אוהבת סטייקים מדממים אלא על גבול ה- DONE (חוץ מקרפצ'יו ושות' כמובן). SO? לא רואה למה שף/מלצר צריכים לחנך את הסועדים.

 

[ברוזונת]

אני אנסה להסביר לך למה מהכיוון של

ה

.. מטבחי מסעדות קונים בשר חלקו משובח חלקם פחות.. כאשר אדם מבקש להוציא סטייק במידת צלייה שמעל לM אז רוב הסיכויים שהוא יקבל בשר קשה, ולא טעים (לפחות בשבילי).. אלא אם הבשר היה ממש מעולה. תחשבי על זה שהבן אדם ילך ויספר לחבר שלו כמה הוא לא נהנה מהסטייק זה יכול לגרום לכך שלקוחות לא יחזרו למקום.. שף של מסעדה מעוניין להוציא מנה מושלמת מבחינתו, לפעמים זה גם יגרוב לסירוב של החלפת תוספות.. כי זה "הורס" את שלמות המנה בעיניי השף.

 

[d a p h n a]

אבל גם ההפך הוא הנכון

אם בעלי מבקש סטייק עשוי מדיום וול, ומקבל סטייק מדמם, הוא יספר לכל החברים שלו שבמסעדה הזו לא הצליחו לעשות לו סטייק במידת העשייה הרצוייה לו. אז אין לי בעיה שהמלצר יזהיר את הלקוח ויגיד "אנחנו ממליצים על מידת עשייה נמוכה יותר", אבל לחנך את הלקוח זה לא במקום, ועוד יותר להגיד לו "בסדר", ואז להגיש במידת עשייה נמוכה יותר.

 

[ברוזונת]

מסכימה איתך..

כבר יצא לי להיות עם המון חברים במסעדות והם הזמינו סטייק MD אם לא WD ואמרתי להם למה?!? תזמינו M כמו שהמטבח ממליץ או המלצר.. רוב הסיכויים שתהנו מקסימום תחזירו לעוד צלייה... לא קרה שהתאכזבו גם אוהבי הסטייק היבש..

 

[Miss Lagotte]

שונאת לעשות את זה../images/Emo10.gif אנ י אוהבת את

הבשר MW עם עדיפות לW, לא אוהבת שהוא מדמם . אם אני מזמינה M ומחזירה לצלייה זה אומר שהצלחת שמולי כבר התרוקנה עד שקיבלתי את המנה שלי, וזה קרה הרבה פעמים, כי עד שמגיעים לחלק הבלתי עשוי לטעמי עןברות כמה דקות של אכילה. בקופי בר הם חותכים לי את הפילה לפרפר וצולים אותו M אבל מתקבל MW כי הוא דק יותר, במסעדות אחרות לא היו כ"כ לארג'ים בששביל לספק אותי, לכן אני אוהבת לאכול שם, כי לפחות קשובם לדעתי. (למרות הרמת הגבה

)

 

[ברוזונת]

אצ אצלי קרה להיפך...

הזמנתי פילה בקר MR בNG וקיבלתי פרפר MW... ולא החזרתי בגלל שאני מתבאסת שהצלחת שמולי מתרוקנת.. אני מכירה את המקומות שאני הולכת אליהם ואת איכות הבשר וגם מכירה את החברים שלי כך שמשלבת בין השניים ואין פספוס..

 

[meravbr]

מצד שני,

אם לאדם שאוהבת WD יוציאו סטייק מדמם הוא גם לא יהנה ולא יהיה לו טעים והוא בהחלט יבקש עוד ועוד צליות כדי להגיע למידת הסוליה שהוא אוהב. ומה שתארת זה בדיוק "החינוך מחדש" שעושים לסועדים - לא יכול להיות שאתה אוהב סוליה, בטוח זה יהיה לך מגעיל וזה מה שתספר לחבריך. נכריח אותך לאכול סטייק מדמם ותיראה שתאהב. אני מעדיפה שפים שזורמים עם הלקוחות שלהם ("הלקוח תמיד צודק") ונענים גם לטעמים וצירופים "ביזריים" (בעיני השף) שדווקא הם שעושים את הארוחה טעימה יותר בעיני הסועדים.

 

[ברוזונת]

סטייק במידת צליה M הוא ממש לא מדמם

נכון שהוא עוד ורדרד מפנים ויש "מיצים" אבל זה העסיסיות שבו.. הנהוג הוא לתת לסטייק לעמוד כמה דקות לנוח לפני שחותכים אותו.. אבל זה לא ממש קורה במסעדות.. ולכן ברגע שחותכים נהיית שלולית ורודה בצלחת.. סטייק טוב הוא כזה שמשוייש במידה נכונה וזה מה שגורם לעסיסיות של הסטייק ולאיכות של הבשר..

 

[meravbr]

במשפחה שלי כשרואים "מיצים" זה בהחלט

נקרא מדמם

ואני מכירה די הרבה אנשים שככה ניגשים לעניין...

 

[d a p h n a]

גם אצלנו "מיצים" זה נקרא "מדמם"

ואם יש יותר מדי שיוש, אז הסטייק פשוט לא טעים לו. הוא מעדיף סטייק עם מעט שומן, כי הוא לא אוהב את החלק השומני.

 

[ברוזונת]

זה למה אני אוכלת בד"כ פילה

לא אוהבת בשר שומני.. המקסימום זה סינטה בלית ברירה אבחר באנטריקוט

 

[d a p h n a]

כנ"ל בעלי.

 

[ברוזונת]

תכיני להם ארוחה עיוורת../images/Emo3.gif

הם מסוגלים להפתיע את עצמם...

 

[meravbr]

אולי, עיוורת זה באמת רעיון,

כי כשעושים ע-ל-אש בבית, הבעל הממנגל תמיד מתעצבן מחדש שהוא הורס את הסטייקים...