מופרעת(ט)

[lovelycupcake]

מופרעת(ט)

נכתב אחרי כתיבת הפוסט: רוצה להדגיש שאין בכוונתי לפגוע באף אחת (ואחד) פה
אני מעריכה את כולכם על התמיכה שאתם נותנים פה, אני פשוט מתוסכלת


אני מופרעת
אני לא סתם מופרעת-אני מופרעת נפשית
צריך לאשפז אותי או לפחות לשלוח אותי לפסיכיאטר-ולא צריך להיות רופא כדי לאבחן את זה

אני שונאת את התיוג הזה! שונאת אותו!
שונאת להיכנס לפורום -הפרעות-אכילה
אני לא מופרעת.. אני אדם נורא נחמד- לא פגעתי באיש חוץ מעצמי (וגם זה נעשה בלי מודע-רק רציתי לאהוב את הגוף שלי והתדרדרתי למקום שגרם לי רק לשנוא אותו יותר)

ומה החברה מבינה? למה כל המופרעים צריכים להסתתר??
למה אחד החברים שלי, שסובל גם הוא ״מהפרעה״, צריך להתמודד איתה לבד? למה?
למה אני, שבאמת רוצה לעזור, שבאמת רוצה להיות לצידו, שנותנת לו את כל הטיפים וההמלצות-לא לוקחת כלום בעצמי
למה אני לא יכולה לספר לו? הרי שנינו מופרעים! לא צריכה להיות אחוות מופרעים? למה אני מפחדת שדווקא הוא ישפוט אותי?
למה אני לא מסוגלת לשפוט אותו בגלל מה שאני-אבל לא מסוגלת לספר לאף אחד כלום?

רוצה לצרוח לעולם
לא יכולה
לא מסוגלת

 

[כבר לא ילדה4]

מצטערת שאין בי מילים..
רק שקראתי..
ומחבקת..

 

[פרפר בתוך אגרוף]

יש הרבה בדידות

בלהיות חולה.
אני לא חושבת שהחברה מקיאה מקרבה מופרעי אכילה, אבל אני חושבת שיש הרבה בורות וחוסר ידע, וביננו- גם מופרעות אכילה רבות מנתקות את עצמן מהחברה.
אבל אני מבינה את ההרגשה של להיות בודד ושקוף בעולם שרץ מסביב,
עם תחושה שאתה נושא סוד בתוכך, שאם היו יודעים עליו היו מתייגים אותך או מסתכלים עליך אחרת.

גם לאשפז וגם ללכת לטיפול אצל פסיכיאטר זה לא מילה גסה.
את מבינה את זה כשמדובר על מחלות פיזיות- אז ללכת לרופא או להתאשפז אם צריך, זה דבר מובן מאליו.
זה אמנם לא כל כך פשוט כשמדובר בבעיות רגשיות ונפשיות, אבל זה בטח לא נורא כמו שמדמיינים את זה הרבה פעמים, ובוודאי לא צריך להיות מוקצה מחמת מיאוס.
כמו רופא לבעיות פיזיות- עדיף לא להצטרך את זה. אבל אם צריך אז עדיף להעזר בו מאשר לא להעזר בו...

הכתיבה כאן היא התחלה של לצעוק דברים לעולם, להוציא את כל המחשבות האלו שמטריפות אותך, להיות קצת ביחד עם מופרעות אחרות וקצת פחות בבדידות הזו.
לי זה פתח שערים לחלוק דברים גם במציאות, עם אנשים סביבי, עם מופרעות אחרות, בטיפול.
אני מקווה שגם לך זה יאפשר בהמשך להרגיש פחות לבד לא רק כאן.

 

[lovelycupcake]

נשבר לי!

נשבר לי להיות חריגה! נשבר לי להיות מוזרה!
זו אשמת העולם הדפוק הזה
שיפסיק לחנך את הילדים שאנורקסי זה יפה, שיפסיק להעיף נשים ממקצועות דוגמנות רק כי המשקל שלהן תקין
שיפסיק להכניס לי לראש כל הזמן שאני לא מספיק מושלמת, אבל לחנך אותי לפרפקציוניזם!

 

[רגישה1855]

איתך...

 

[תמרה45]

אני באמת בראש ובראשונה איתך

ללכת עם תחושה כזו, לכאוב אותה, לצבוט אותה, שהולכת איתך בכל צעד ושעל בחיים
זה מתיששש
זה קשה וזה מעייף
זה כמו איזה שהוא חור כזה מבפנים שפשוט משאיר אותך איתך לבד
בלי קיום של אף אחד אחר נוסף בעולם
זה נורא נורא וקשה..
כרגע בכוחי רק להזדהות איתך.. אני יודעת שהצעדים שיוציאו אותי / אותך מזה,
הם צדדים שיהיו מנותקים ומופרדים מדרך הטבע והתחושה הבסיסית שלנו...
זה יהיו צעדים שמהותם לבקש אהבה ולהראות נוכחות...
נוכחות של נזקקות, של מילוי, של לקיחת כאב ממך.... נוכחות של לתת אמון במישהו אחר שיהיה יכול להכיל אותך
בלי פחד שזה יהיה גדול עליו או בלי פחד מה יהיו המחשבות שהוא יחשוב עלייך אחרי או בלי פחד לחשוב שזה אומר שהאחר יהיה יותר טוב או פחות טוב ממך בגלל הקושי הקשה הזה והמכאיב הזה עד בלי די...
איתו ובלעדיו, את ראויה וגם אני ראויה.... שתינו הכי ראויות!!!