מועקות...
בזמן האחרון קצת קשה לי שם, בנפש. מנסה להתמודד לבד. לא תמיד מסוגלת להתחלק עם אחרים. ואם אני כבר מתחלקת, אז זה קורה מעט מאוד. תמיד השתדלתי להתמודד לבד עם הבעיות, זה נתן לי כוח. שליטה. כן, לא קל לפתוח את הלב. לא קל לי לדבר על הדברים שבאמת הייתי רוצה לדבר עליהם. ולמה אני מדברת על זה, כי היום בערב התקשרתי לשאול מה שלומה. אמרתי שאני מתגעגעת. שכבר הרבה זמן לא ביקרה אותי. תמיד שאני מדברת איתה, אני שואלת מה נשמע בבית. מה שלום בעלה. ואז היא אמרה, יש משבר, תקופה לא קלה. 15 דקות עברו מאז השיחה, וכבר ישבנו יחד בפינת האוכל. מדברות. היא יודעת שאני כאן תמיד בשבילה. תמיד מסבירה מנקודת מבטי. מנתחת ביחד איתה את המצב. היא תמיד משתפת אותי ראשונה. אני בעצם אשת סודה. לפני כולם. לפני ההורים שלה, שהם עוגן חזק בשבילה. אז הגוש הזה שתקוע לי שם בגרון, בגללי, שוב גדל הערב, כי נוספה לי עוד דאגה. זהו. נעמי
בזמן האחרון קצת קשה לי שם, בנפש. מנסה להתמודד לבד. לא תמיד מסוגלת להתחלק עם אחרים. ואם אני כבר מתחלקת, אז זה קורה מעט מאוד. תמיד השתדלתי להתמודד לבד עם הבעיות, זה נתן לי כוח. שליטה. כן, לא קל לפתוח את הלב. לא קל לי לדבר על הדברים שבאמת הייתי רוצה לדבר עליהם. ולמה אני מדברת על זה, כי היום בערב התקשרתי לשאול מה שלומה. אמרתי שאני מתגעגעת. שכבר הרבה זמן לא ביקרה אותי. תמיד שאני מדברת איתה, אני שואלת מה נשמע בבית. מה שלום בעלה. ואז היא אמרה, יש משבר, תקופה לא קלה. 15 דקות עברו מאז השיחה, וכבר ישבנו יחד בפינת האוכל. מדברות. היא יודעת שאני כאן תמיד בשבילה. תמיד מסבירה מנקודת מבטי. מנתחת ביחד איתה את המצב. היא תמיד משתפת אותי ראשונה. אני בעצם אשת סודה. לפני כולם. לפני ההורים שלה, שהם עוגן חזק בשבילה. אז הגוש הזה שתקוע לי שם בגרון, בגללי, שוב גדל הערב, כי נוספה לי עוד דאגה. זהו. נעמי
