מועקות

[sharsharo]

מועקות

מזמן לא כתבתי(אבל תמיד קוראת).המצב אצל הורי לא השתנה בהרבה:המטפלת עובדת 24X7 ואני באה פעמיים בשבוע אחרי העבודה להחליף אותה כדי שתתאורר.אבא לא מוכן להשאר לבד עם אמא(היא דמנטית הוא בסדר)כבר מזמן חשבתי להביא למטפלת מחליפה לכמה שעות על בסיס קבוע.בהתחלה המטפלת אמרה שתנסה להסתדר אבל מאד קשה לה(אני מבינה)ולכן ביקשתי מחברת הסיעוד למצוא מחליפה ל5 שעות.חשבנו שנאמר לשבא להוריד למטפלת 100 שח לשבוע(עובדת פחות) וסידרנו איתה שאנחנו נשלם לה את הסכום מבלי שאבא ידע.אתמול אחי הלך לבקר את ההורים וסיפר לאבא על הסידור החדש.בהתחלההוא שתק ואחר כך כשעברו לשבת במרפסת אבא פתח בסידרת צעקות בנוסח:תזרקו אותנו וזהו,אתם לא יודעים מה אני עובר כי אתם באים והולכים לבתים שלכם ואני תקוע עם אמא(הוא בן 88).הוא לא מרוצה:לדעתו אני צריכה לבוא כל יום מהעבודה אליהם ועדיף שאשאר שם.זה שיש לי בעל+ילדים(אחד בבית)+נכדים ובכלל אני בת 56 ויש לי חיים לא מעניין אותו.לדעתו המטפלת לא צריכה לצאת להתאורר "כי מה יש לה לעשות בחוץ?".המטפלת מסכנה-אנחנו(אחי ואני)נחושים להביא את המחליפה אבל כל הליךה התהפכתי במיטה-למרות שאני חושבת שאני בסדר כל תקרית כזו סוחטת אותי נפשית. ענין אחר:אני מביאה לאמא ספרית+פדיקיוריטית+פיזיוטרפיסט.היא לא שמחה מזה בכלל ואבא לא מבין בשביל מה אני עושה את זה(כדי לשמור על צלם האנוש שלה!)נורא קשה לי עם זה שאני עושה דברים כאלו נגד רצונה של אמא (הרצון של אבא בענין פחות חשוב כי לא מדובר בטיפול בו...) יום טוב לכולם

 

[יענקלה מגבעתיים]

רענון

אני רוצה להיות בטוח שאני זוכר ומבין נכון: יש לך אמא דמנטית. אבא לא דמנטי אבל מריר ועקשן. אם זה כך, אני חושב שההתייחסות שלך צריכה להיות שונה לגבי התנגדויות של אבא והתנגדויות של אמא. אתחיל מהבעיה שנראית לי יותר פשוטה:ספרית+פדיקיוריסטית+פיזיוטרפיסט. אני מניח שמדובר ב3 שפזות ולא באחת שעושה את 3 הדברים.ואגיד לך איך אני נוהג לגבי אשתי: ספרית -היינו הולכים לספרית שלה מלפני שנים שמקבלת בביתה. לאחרונה אלפי התנגדה נחרוצות ולא ספרנו אותה. במקום זה צ'רי המטפלת שלה תעשה זאת. אמנם לא תהיה תספורת כל כך יפה, אבל זה עדיף ממלחמת התשה. פדיקיוריסטית: באה אלינו הביתה כל 2-3 חודשים. כשיגרה צ'רי קוצצת לה את הצפרניים בידיים וברגליים. אני בטיפול יותר מקצועי ומספיק כאמור כל 2-3 חודשים. אלפי מתנגדת אבל לא בנחרצות. אם וכאשר תתנגד ממש, אוותר על הפדיקיוריסטית. פיזיוטרפיה: אלפי לא זקוקה. אם אמך זקוקה באמת, דהיינו זה עוזר לה לתפקד גופנית, את צריכה להתעלם מההתנגדות שלה ולהמשיך. אם זה לא חיוני, תוורי על הטיפול. יכול להיות שהוא נעשה רק בכדי לתת לך הרגשה טובה. צריכה להיות לך הרגשה עוד יותר טובה אם תמנעי מאמא התרגזויות מיותרות. מטפלת לסופי שבוע: אין שום ספק שהמטפלת הקבועה חייבת להתאוור מדי פעם. אצלנו המטפלת נשארת בסופי שבוע כבר למעלה מחודשיים, אבל היא יוצאת לכמה שעות בימי א' להפגש עם חברות שלה. לפעמים היא נשארת רצוף. זה תלוי בה. סה"כ יש למטפלת מוטיבציה להשאר עד גבול היכולת, כי היא מקבלת פיצוי כספי. אולי את לא משלמת מספיק? במקרה כזה יתכן שאם תעלי את התשלום המטפלת תסכים להשאר נגיד שלושה שבועות ותהיה לך בעיה למצוא מחליפה רק פעם ב 4 שבועות. אם את מוכנה לכתוב כאן או במסר אלי, כמה את משלמת עבור סופי השבוע שהמטפלת נשארת? לגבי ההתנגדות מצד אבא: אין ברירה, את חייבת להעמיד אותו במקומו למרות שהוא אביך. בסיטואציות האלה הוא חייב לקבל את דעתך. תגייסי בני משפחה נוספים להשפיע עליו.

 

[zs1957]

היי שרהשרו

אני חושבת שאת בת מקסימה. אביך קשיש והוא אנוכי ולא איכפת לו ממך ומשפחתך אלא רק מעצמו . אין לו כח לאמא ולבעיות שלה. הוא רוצה את תשומת הלב שלו. נראה לי שהוא מקנא שאת מעניקה לאמאך תשומת לב יותר רבה מאשר לו. תמשיכי להגיע לאמא ולהביא לה את המניקוריסטית,פדיקורסטית, וספרית לשמור על צלם אנוש. בד בבד תני גם לאבא תשומת לב. גם הוא זקוק לתשומי שלו הוא נקרע ממה שקורה לאמא.כל ההתדרדרות במצבה מוציא אותו מדעתו. כל הדברים הללו צריכים להגיע במינון שאת מסוגלת לעשות מבלי לפגוע במשפחתך ילדייך ובעלך. לא חשוב מה שהוא אומר וצועק . הוא כמו ילד קטן ואת נהפכת להיות אמא של הורייך. לצערי זה המצב אצל כולם. שולחת לך חיבו גדול. היי אסרטיבית עמדי על דעותייךגם כאשר זה קשה. זהבה

 

[sharsharo]

יעקב וזהבה תודה

למטפלת אנחנו משלמים 225 שח על כל יום ראשון שהיא נשארת והיא נשארת כל יום ראשון.להורים יש ביטוחים סיעודים,הם ואנחנו מבוססים כלכלית-כסף זאת לא בעייה.אחי ואני מצפרים את המטפלת בכרטיסי חיוג.נתנו לה כרטיס תוי זהב שתקנה לעצמה מה שבא לה בסופר-גם אבא לא מגביל אותה בקניות והיא יכולה לרשום ולקבל כל מה שהיא חושבת שצריך.אבא טוען שהיא קונה יותר מדי ולכן זורקים המון אבל לא היו לו דוגמאות ממש קונקרטיות ולכן אני לא מתיחסת.בכל משק בית זורקים שאריות מדי פעם.כפי שכתבתי אמרנו לאבא שעבור השעות שהיא תצא הוא לא ישלם לה(אנו נשלם לה מבלי שהוא ידע)-הענין הוא לא כספי ואני לא מבינה למה הוא עושה את זה או בעצם מבינה-תסכול.אבל אם לי יהיה רע יהיה לו יותר טוב!?בביקורים שלנו אני מאד מתיחסת אליו אבל הוא עסוק בלקרוא את העיתון(שקיבל ב 5 בבוקר ) או יוצא לטיול סביב השכונה-וזה בימים "רגילים" שהוא לא כןעס עלי!.אני לא מבינה-יש לו הזדמנות לבלות אתי אבל בדיוק אז הוא עסוק בדברים שאפשר לעשות כשלא יהיה מי שידבר איתו.יש לו עוד הרגל שמטריף אותי-על המזנון בסלון שוכנת קופסת פלסטיק ענקית ובתוכה התרופות שהוא לוקח(אספירין ותרופה ללחץ דם.כולסטרול ושומנים אין לא ללא תרופות).מיד הוא לוקח אותה ומתחיל לפשפש בתוכה למרות שזו לא שעה לתרופות.ככה כמה פעמים בכל ביקור.מיותר לציין שאני דואגת כל חודש למרשמים ולתרופות.אמרתי כבר מזמן בעדינות שתרופות זה דבר אישי ואולי כדאי להתרכז בדברים אחרים שעל המזנון כמו תמונות של המשפחה(נכדים ונינים) אבל דבר ללמפה!הוא לא רוצה לשמוע על ללכת למועדון ומשעמם לו כל הזמן!אין לו טיפת סבלנות לאמי-כנראה כועס עליה שחלתה ומשבשת לו את שיגרת החיים.אני מבינה את התסכול אבל לא יכולה להצדיק את ההתנהגות שלו.יעקב אני מעריצה אותך על הרגישות שלך לאשתך! יעקב-לגבי הספרית אם לא תהיה ברירה היא לא תבוא.הספרית מסרקת ומספרת את אמא כבר יותר מ 30 שנה ובגלל זה היא מסכימה לבוא אליה הביתה.אמא לא ויתרה אף פעם על תסרוקת ביום ששי למרות שהיתה ותרנית ומנוהלת עי אבא כל השנים.הפיזיוטרפיסט יותר מדריך את המטפלת איך לתמוך ולתרגל ולעסות את אמא.לא יודעת אם זה עוזר ואם בכלל היא עושה את התרגילים כי אמא לא משתפת פעולה-כל הזמן רוצה למיטה והמטפלת מחזיקה אותה בשינים על כסא במשך כמה שעות ביום. קיטרתי מספיק תודה

 

[ronnyw]

יענקלה וזהבה, איזה מן תשובות נתתם?...

אני קוראת את דבריה של שרושרו, שנכתבו בהמית לב, וקוראת את התשובות שלכם. נדמה לי שפשוט לא הבנתם את הבעיה. זו לא בעיה של ספרית או פדיקוריסטית או שעתים פה או שעתיים שם. יש שם בעיה עקרונית של שני אנשים סיעודיים (כן, כן - גם האבא) שאחד מהם מונע קבלת עזרה בצורה בוטה והחלטית ומקשה על הילדים לעשות מה שצריך עם השניים. קודם כל מילה על האבא (sharsharo, אני כותבת מה שאני מבינה. אני מקווה שאני לא פוגעת או דורכת על יבלות. כוונתי לעזור.) אמנם הוא בן 88 ואמנם הוא כאילו צלול, אבל הוא לא !! אין לו אלצהיימר, אין לו מחלה מוגדרת, אבל גם הוא לא יודע לקרוא את המציאות, גם הוא כבר לא יודע להבדיל בין מה טוב לו ומה לא. זה אולי סוג אחר של דימנסיה, ולא פחות קשה, כי האנשים האלה, הבריאים כביכול, הם הכי הכי הכי קשים לטיפול. הם חושבים שהם יודעים, הם חושבים שהם מבינים, הם דורשים, הם רוצים והם הופכים את החיים של כל הסובבים לגהנים. אפילו הנחמה של "הוא חולה, הוא לא יודע מה הוא מדבר" לא קימת... השבוע היהת לי שיחה דומה עם שכנה, שאימא שלה "בריאה וצלולה" כמו אבא שלך, אבל הופכת את החיים של שלושת ילדיה לגהנום. היא מוגבלת בתנועה וחצי סיעודית, אבל לא מוכנה לקבל עזרה בשום אופן, כי היא בסדר ולא רוצה שסתם יפנקו אותה... אבל מצפה שכל אחד מהילדים יבוא אליה כל יום, מנהלת יומן ביקורי נכדים וכל הזמן טענות ומענות. הילדים שלה (השכנה שלי, למשל) אומללים. כמובן שהם נכנעים לה, כי היא כביכול צלולה, וזקנה אז מכבדים אותה... אגב, נראה לי שזה דפוס התנהגות של מי שהיה דומיננטי כל חייו ורגיל שהכל ייעשה כדברו. גם המשפחה רגילה לזה... sharosharo, את ואחיך צריכים לעשות סוויץ' בראש. עליכם להבין שזו לא התנהגות "צלולה" כדבריך. אביך איבד את היכולת להבין מה חשוב ומה טוב. אתם צריכים ללמוד לאכוף עליו דברים, למרות שיהיה קשה, והוא יתנגד והוא יעשה דווקא. אבל נחישות שלכם יכולה לעזור. הייתי ממש באותו מצב (אימא דמנטית, אבא חזק ושתלטן וחולה ב- 17 מחלות שונות...) כפי שכתבתי לך בעבר, אנחנו העסקנו שתי מטפלות (כמובן שהיתה התנגדות בהתחלה - הן מצד אימא והן מצד אבא, שלא הבינו איך מטפלת אחת לא מספיקה), אבל התעקשנו ואחרי זמן זה הופך להיות שגרת הבית . מטפלת אחת על שניים כאלה זה כמעט לא אנושי. זה יום ולילה, זה שגעונות וצעקות, זה סבלות ועבודה פיזית. גם בפעם הקודמת יעצתי לך להתחיל להתכונן לשתי מטפלות, וגם עכשו, למקרא דברייך, אני חושבת שזה הפתרון האופטימלי. או הוצאת אימא מהבית. גם אנחנו שקלנו את האפשרות הזו בתקופת המטפלת האחת. אבל אז החלטנו על שתי מטפלות וכך זה נשאר עד הסוף (מותו של אבא בגיל 91). אם את רוצה, כתבי לי מסר אישי, אשמח לשוחח איתך יותר ולספר על הבית של הורי וכל התהליכים שעברנו.

 

[sharsharo]

2 מטפלות

על ידי הכנסת מטפלת נוספת למספר שעות מצומצם אני רוצה לסלול את הדרך להוספת מטפלת נוספת אפילו לחלק מהיום.2 מטפלות לא אקבל רשיון-אבא אין לו אפילו שעות מהביטוח הלאומי-הוא עצמאי.בעייה נוספת היא שהדירה שלהם בת 3 חדרים:אבא עבר לישון בחדר נפרד מאמא והמטפלת בסלון.גם זה מאד כואב לי-אמא כל השנים האחרונות רצתה לעבור לדירת קרקע עם "תצפית" לרחוב אבל אבא הטיל וטו וכך היה.את צודקת על הדומיננטיות שלו למרות שגל הזמן האשים את אמא שהיא עקשנית.הוא מטפל בכספו בעצמו-אנחנו שותפים מלאים בחשבון ביוזמתו.אני מדי פעם נכנסת לראות אם הכל בסדר-אין בעיות (היה עובד בנק!!!)אני באמת מנסה להמשיך בחיי אבל המצב גוזל ממני המון רגשות והתלבטויות ממש תודה על העצות

 

[יענקלה מגבעתיים]

אחרי קריאת דברי דרורה ותשובתך המצב מתבהר

נראה שהקוגנטיביות של אבא נפגעה. אני נזכר שייעצתי לך לנסות בערמה לגרום לכך שרופא פסיכוגריאטר או נוירולוג יתרשם מאבא. יתכן שכן יאשרו לכם מטפלת בשבילו. אבל בינתיים את צריכה למצוא מטפלת מחליפה למספר שעות בזמן שהמטפלת הקבועה יוצאת לחופשת סוף השבוע. אתם משלמים יפה מאד ובמלוא ההגינות למטפלת, כך שחייבים לכבד את רצונה לצאת בפועל לחופשת סוף שבוע. אני מניח שאתם נותנים לה 100 ש"ח לסופי שבוע, בין אם היא יוצאת בפועל לחופשה ובין אם היא נשארת בבית.

 

[zs1957]

דרורה הבנו טוב מאד את הנושא

לא ניתן לתת טיפול לאדם בן 88 שמסרב לקבל טיפול. מה תקחי אותו בכפייה לטיפול? זה בדיוק המקרה הקלאסי של הקשישים מבית האבות המפואר שכתבתי לכם האשה דמנטית מסרבת לקבל טיפול לא ניתן לקחת אותה בניגוד לרצונה. הצוות עושה כמיטב יכולות ולא יכול עליה היא משגעת את כולם. החזקת 2 מטפלות זה עסק יקר מאד ולא בטוח שיש למשפחה כסף ואם האב לא ירצה ויתנגד. שמענו בפורום על אלימות נגד מטפלים המטפלת תברח וחוזר חלילה. הכי טוב זה בית אבות סיעודי עם קוד של המדינה. זהבה

 

[אגסיל]

../images/Emo24.gifשלום לך שרשרו

משתתפת איתך מכל ליבי בכל מה שאת עוברת. גם אני מטפלת באמא חולה באלצהיימר ובעל חולה פרקינסטו. מתמרנת בין שניהם וזה ממש לא קל. אני מקווה בשבילך שתמצאי את הכוחות לעמוד על דעתך ולעזור להורייך מבלי לפגוע בחייך הפרטיים. כי האמת שגם אביך וגם אמך זקוקים לעזרה. אמא שלי נמצאת בבית אבות עם קוד של משרד הבריאות. זה די נוח בהתחשב בכך שכל הטיפול נופל על המטפלות שם. אני נמצאת איתה כמעט כל יום וכך גם אני משתתפת בכל מה שקורה שם. בעלי בבית ואני מקווה שמצבו לא יחמיר במהירות. שולחת לך חיבוק גדול ומאחלת לך שתצליחי במשימה הלא קלה בכלל לילי

 

[ליאורלילי]

../images/Emo24.gifליבי איתך שרשרו

לא יכולה אפילו לכתוב על כך אבל הורי בריאים וזקנים 91 ו 88 ובערך אותם סיפורים כמו שאת כותבת, אך אני עם בעל בן 60 חולה באלצהיימר עם מטפלת. הם עברו לגור לידי לפני 7 שנים ואחר כך בעלי אובחן. אז עכשיו כל הציפיות שאני אעזור להם בזקנתם נמוגו והם עקשנים ולא רוצים עזרה. קראי מה שרוני/ דרורה כותבת לך, היא חריפה ואומרת לנו ישר בבטן מה שלעיתים לא רוצים לראות או פוחדים מקווה שתצליחי לתמרן ולשרוד בשורות טובות , טובה

 

[ronnyw]

אכן, הלוגיסטיקה חשובה

ולפעמים על פיה יקום דבר. או לא. להורי דירה מרווחת בת 4 חדרים, מתוכם 3 חדרי שינה. אבא ישן בחדר "שלהם", אימא - בחדר "של אחי" ושתי המטפלות בשתי המיטות בחדר של אחותי ושלי. ככה שאצלנו לא היתה בעית לוגיסטיקה, ואני שוכחת, לפעמים, עד כמה זה יכול להגביל. גם כסף לא היווה בעיה, כך שיכולנו תמיד לשקול את טובת הורי נטו. סוג של לוקסוס...