מועקה ממסגרות

[אלעד מכפר חוגלה]

מועקה ממסגרות

היי, אז ככה - אני בן 18.5, לא גוייסתי לצבא בשל כושר הסתגלותי נמוך (כה"ס נמוך), מאז שאני זוכר את עצמי לא חיבבתי במיוחד מסגרות. הדבר הגיע לשיא כשלא הצלחתי להשתלב בתיכון, ועזבתי את הלימודים. למרות שעזבתי את הלימודים, השלמתי את הבגרויות בכוחות עצמי ואף הגעתי לציונים מאד גבוהים, בגלל שלמזלי ניחנתי ביכולת אוטודידקטית מאד גבוהה. אבל זה לא העניין..... העניין הוא שבזמן האחרון ניסיתי להשתלב בעבודה, וכשמצאתי מקום עבודה, לא הצלחתי להתרגל למסגרת הזאת. אני חש מן תחושת מחנק נפשי כשאני יודע שאני מחוייב לאיזושהי מסגרת ולמקום. תחושת המחנק הנפשי הזאת מתבטאת גם במן מלנכוליה, אני לא יודע אם זה לגמרי דיכאון מה שאני חש כתוצאה מזה, אבל ללא ספק מן דכדוך לא נעים. שיהיה ברור, אני לא מרגיש חנוק בגלל חוסר ביטחון עצמי וכו', אלא רק בגלל תחושת המחוייבות למסגרת. אז .... אני דיי אובד עצות ולא ממש יודע מה לעשות עם עצמי. אני לא ממש רוצה לקחת תרופות, כי אני לא רוצה לחוש שהחיים שלי תלויים בתרופה ושבעצם כל מה שאני אחווה יהיה שקרי בגלל שהוא תוצאה של תרופות ולא תוצאה של התמודדות רצינית עם החיים. בנוסף, בגלל תקופה ארוכה שלא נמצאתי בתוך מסגרת, איבדתי כל קשר עם בני גילי, גם כשלמדתי לא היו לי הרבה חברים קרובים, אלא ממש בודדים 1 או 2. לכן אני לא נמצא בשום פעילות חברתית, ואם אני לא עושה שום דבר שכרוך בעבודה אז אני מוצא את עצמי נשאר בבית, יום אחרי יום, ופשוט לומד לפסיכומטרי, וכשאני לא לומד, אני קורא או מנגן. אני מצליח להעסיק את עצמי, אבל אני לא מרוצה מהמצב ויודע שהוא בעייתי, אבל מצד שני לא יודע ממש מה לעשות. עצות? דעות?

 

[אלעד מכפר חוגלה]

ושכחתי לציין גם

שבנוסף לזה שאני כמעט ולא נמצא בחברת אנשים, אני חש חוסר אמון כלפי אנשים, מאד בררן כלפי אנשים באופן כללי, ואני גם שולל אנשים דיי במהירות, אני יכול לשלול מישהו על דברים מאד קטנים, למשל חוסר הזדהות עם המבט וכו', עד כדי כך. (לא יודע אם זה נורמלי) לפעמים אני אפילו חושב שאני מיזנטרופ. אבל אני לא בטוח לגבי זה, כי אני מסוגל לאהוב אנשים ולהאמין בהם. ובאופן כללי, אני דיי דואג לאנשים, גם כאלו שאני לא מכיר.

 

[יעל ניסן]

השאלה היא מה אתה רוצה

או איך אתה רוצה שהחיים שלך יתנהלו בעתיד. באיזה שהוא מקום יהיה עליך לקבל החלטה: או שאתה עושה משהו עם עצמך כדי להעלות את הסיבולת שלך להיות במסגרות - הווה אומר שאתה מבין שאתה ממשיך ללכת לעבודה עם ולמרות שלא ממש מוצא חן בעיניך ומטפל במועקות שלך בשעות הפנאי; או שאתה עושה משהו עם עצמך כדי להעלות את העצמאות שלך בלי קשר למסגרות - הווה אומר ללמוד מקצוע שגם יפרנס אותך בכבוד, לעבוד בו מהבית, ולהחזיק את עצמך כלכלית בלי להיות במסגרת חיצונית, אלא שאתה עצמך בונך לך את המסגרת עם עצמך. העולם מתנהל במסגרות, עבודה, לימודים, חברה, משפחה... להיות מנותק לגמרי מכל מסגרת מחייבת שם אותך במקום עם דרגת נכות די גבוהה, כמי שלא יכול לדאוג לעצמו ולהגיע לדרגת עצמאות מקיימת בכוחות עצמו ושצריך יהיה תמיד לתמוך בו ולספק לו את הדברים שאינו יכול להשיג לבד. גם לעבוד מהבית ידרוש ממך להיות בקשר עם אנשים שישלמו על העבודה שלך, יהיה עליך לפרסם את עצמך כדי שתהיה לך עבודה, יהיה עליך לנהל חשבון בנק, ללכת למכולת, לשלם מיסים וחשבונות -- כל אלו הם חיכוחים שיש לכל אזרח עם מסגרות קיימות. אין מנוס לגמרי... גם במצב הכי קיצוני בו אדם לא מסוגל להיות בקשר עם אף אחד, שמים אותו במסגרת עם עוד אנשים שלא מסוגלים להיות בקשר עם אף אחד כדי שאפשר יהיה לדאוג לכולם ביחד, לתת להם קורת גג, 3 ארוחות ביום, טיפול רפואי ותעסוקה. כמו שאמרתי: העולם מתנהל במסגרות.