מועצת חכמים נכבדה!

מועצת חכמים נכבדה!

יש לי חברה אחת (בלי שמות) שרוצה לחזור בתשובה בגלל אהבה... היא למדה עם הבחור בתיכון (תיכון חילוני לכל דבר), והוא היה החבר הראשון שלה והאחרון, וגם הנפש הקרובה לה ביותר. אבא שלו הוא איש דתי מתון, ואימו חילוניה לגמרי. כשהם סיימו את התיכון וכולם התגייסו לצבא הבחור הנ"ל הלך לישיבה ואוי וי מה שחזר משם... הוא חזר קיצוני באדיקותו, אך עדיין מושא אהבתה של החברה שלי. הם שמרו על קשר (עם קיום איסור נגיעה כמובן) וכמו שאמרתי הוא החבר הכי טוב שלה, ואין לה אחר מלבדו בעולם (טוב, אולי יש לה גם אותי קצת). לאחרונה הוא אמר לה- או שמתחתנים, או שאסור לנו להפגש ו/או לדבר יותר. היא סיפרה לי בחצי חיוך איך ניהלו שיחת משא ומתן מאוד קונקרטית (אני רוצה 6 ילדים, אני רוצה 10, טוב נתפשר על 8..וכו´). בסופו של דבר היא החליטה לתת לעלם לצאת מחייה ולחפש לו שידוך אחר (תחשבו כמה זה כואב לתת לו ללכת בידיעה ברורה שהוא הולך למצוא לו מישהי אחרת). והחברה שלי נשארה בודדה ועצובה, ועדיין מלאת חרטה על ההחלטה שהיא עשתה. כי בתוך תוכה, בלי קשר לבחור, היא דווקא רוצה שהילדים שלה ידעו מה זה בית כנסת, וארוחת שבת עם כל המשפחה, ויבנו סוכה וידליקו נרות חנוכה. בקיצור לילדה יש את הפוטנציאל היהודי-המסורתי בליבה, אבל קשה לה להתחייב לחיי דת כהילכתם. ובכל זאת מדובר פה באהבת אמת שנמשכת כבר למעלה מ-4 שנים. אז בגלל שאני תופסת ממכם אנשים חכמים, אני סומכת עליכם שתתנו לי איזו עיצה טובה או לפחות תגידו באיזה צד אתם הייתם בוחרים.
 
קצת תמוה הסיפור

אני לא שופטת אבל לפחות נוסח הכתיבה מוזר. החברה עצובה אחרי 4 שנים של חברות יותר בגלל שהיא רוצה שילדיה ידעו מה זה בית-כנסת מאשר בגלל שנגמר הקשר שלה עם הבחור? לא מובן לי. ולמה באמת את לא שואלת אם כדאי שהבחור יפסיק להיות דתי כדי שיתאים לה? למה כל-כך מובן מאליו שדווקא היא, הצד החילוני של הסיפור, צריך לשקול ויתור? בכל מקרה, לי היה מקרה הפוך. לא משנה איך התגלגל כל הסיפור, בסוף מצאתי את עצמי, דתיה שלא מעלה בדעתה לצאת בשאלה ולא מכירה אף יוצא וכו´ וכו´, בתהליך לקראת נישואים עם חילוני שחוזר בתשובה. היום בו הבנתי שכל סיפור החזרה בתשובה הוא אך ורק בשבילי ולא כי הוא מאמין בו, החלטתי עם כל הקושי שבכך, לחתוך. אני הרגשתי שאני לא מסוגלת לקחת על אחריותי את אורח חייו של אדם אחר. זה בלתי אפשרי. עם כל האהבה שבעולם כל אחד, אבל כל אחד, מחויב קודם כל לעצמו ולמצפונו. וזו דעתי עד עצם היום הזה. סוף הסיפור שלי - כמובן שברגע שנפרדנו הבחור חזר להיות חילוני ואני הייתי מרוצה מאד שלא הרסתי לא לו ולא לי את החיים.
 
אני מכיר מקרה דומה

ואולי מדובר באותו סיפור
תראי, ממה שאת כתבת אני מבין שהיא עוד עוזרת לו למצוא שידוך אחר! סליחה, אבל זה כבר נראה לי לא בריא. את מסיימת את דבריך בכך ש"מדובר כאן באהבת אמת שנמשכת כבר למעלה מ-4 שנים" - הרבה "אהבות אמת" נגמרו ברגע שהתחילו לנחות על הקרקע. ברגע שהזוג צריך לתכנן את היום-יום, לחיות את חיי השיגרה ביחד, הכל נראה אחרת. יכול להיות שהיא מרגישה את הקירבה ואת האהבה אליה דווקא בגלל הניתוק הפיסי ביניהם ובגלל אי מימוש האהבה. לפי דעתי, חוזרים בתשובה שנכנסים בכל הרגש והכוח לתוך הדת, ממשיכים להקצין ולהקצין על קצה גבול היכולת. במצב כזה לא נראה סביר שהיא תוכל להמשיך לחיות איתו ולוותר על ה"זהות המסורתית" שלה לעומת ה"זהות הסופר- חרדית" שהוא מפתח. לדעתי, חבל על השקעת האנרגיה בפיתוח הקשר הזה. [דער משומד אוהב ליעץ בדברים שאין לו בהם מושג אמיתי!]
 

ברוריה2

New member
אח שלי, בשביל זה אני כאן, לא?

>ברוריה חושבת שסטאריק מיעץ בדברים שאין לו בהם מושג על הצד הטוב ביותר<
 
אהבת אמת?

סתם הערה לדעתי כשיש אלוהים בשטח האהבה היא רק הערך השני כי מעל הכל, האהבה לאלוהים היא הראשונה.(אלא אם כן אלוהים הוא האהבה עצמה) אבל בכל אופן בקשר לסיפור שלך אני חושבת שזה לא הגיוני. למרות שמסורתיות זאת דרך נחמדה עדין היא רחוקה רחוק מזרח ממערב מהחרדיות. חוזרים בתשובה בדרך כלל מקצינים מיום ליום וזה יוצר בעיתיות עצומה בקשר. אולי היא באמת אוהבת אותו והוא אותה, אבל אין להם עתיד משותף. אז במקרה הזה נתק זמני ואפשרות לתת לו ללכת למצוא את עצמו, זאת לדעתי האלטרנטיבה הנכונה. אגב אם זה כואב לה למה היא זאת שצריכה לחפש לו שידוך, דחילאק, יש גבול לכל תעלול. אלוהימית אומרת לחתוך!
 
לא צריך להגזים

היא לא מחפשת לו שידוך (יש לי 62 בבגרות בהבעה..) תודה על התגובות שלכם- אכן נראה כי התשובה הנכונה ביותר היא "לחתוך", אני פשוט חושבת שאני מכירה את עצמי כשאני אוהבת מישהו, וזה קל להגיד- לחתוך. אבל אם מדובר פה בבחור של פעם בחיים? ואולי רק בזכותה הוא לא יהפוך להיות דוס כזה שהרוב פה כל כך שונא...
 
מה שהרוב פה אוהב או שונא לא רלוונטי

מה הקשר למה שאנחנו? אם לי היה מישהו שאני אוהבת בכל ליבי והייתי רואה שהוא מתעקש לחזור בתשובה ושם הוא מאושר, אני הייתי מאפשרת לו ללכת אחרי האושר שלו ולא מכריחה אותו לחיות אך ורק לפי השקפתי והכל תחת כותרת האהבה. אהבה זה התחשבות בצד השני, אהבה זה לרצות שלשני יהיה טוב ואושר. ואם הוא לא מאושר בדרך שלו אז גם אם הוא איתה זאת לא אהבה. אגב אני לא אומרת שלא יכול להיות מצב של הבדלי השקפות בין זוג אוהבים אבל זה מחייב ויתורים אדירים לשני הצדדים ולא נראה שהבחור מסכים בכלל ללכת לקראת החברה במשהו. <אלוהימית מזמן נטשה את תפקיד מזווגת הזיווגים.>
 
../images/Emo45.gifלגמרי ועוד הרהורון

גם לגמרי לא רלוונטי אם זה כן או לא ימנע ממנו להיות דוס. קודם כל צריך לחשוב מה טוב ונכון לכל אחד מבני הזוג כיחיד, ולא האם זה ישרת את תפיסת העולם שלנו, חברי הפורום.
 

ברוריה2

New member
חה חה חה...כן, באמת כדאי לה לבנות

על זה.. המישהו הזה -של פעם בחיים כבר לא קיים. הוא עבר מטאמופוזה. אם היא מסוגלת להתרפק כל החיים על הזכרון של מי שהוא היה פעם אז יאלה ומזל טוב... ואנחנו לא אוהבים לשנוא. הענין הזה כבר סוכם באריכות בשרשור אחר לא מזמן.
 

plato

New member
בשביל להדליק נרות

חנוכה, לבנות סוכה, ולדעת מה זה בית כנסת לא צריך להיות דוס. אם הוא נותן לה אולטימטומים, אז אולי או לא "הבחור של פעם בחיים". ואני מכוון אותך לביטוי "אהבה שאינה תלויה בדבר."
 
למעלה