מועצת חכמים בנושא גמילה - בבקשה ../images/Emo15.gif
על הפרק – גמילה. ענבר בת שנתיים ותשע אוטוטו, גמולה מזה כחודשיים. הגמילה התחילה בכמה ימים של פיספוס אחד גדול, התחילה להשתפר אחרי כמה ימים ובעיקרון כבר כמה שבועות היא גמולה לגמרי (ביום) עם פיספוסים פה ושם, לא נורא. בגדול היא בסדר. בימים האחרונים היא חזרה לפספס, המון. זה ממש נראה כאילו היא עושה את זה בכוונה. אם הפיספוסים הקודמים נראו כמו פיספוסי "חוסר תשומת לב" – למשל הייתה עסוקה במשחק ולא הלכה לשירותים ולכן פיספסה – עכשיו זה נראה ממש כמו מדיניות מכוונת. פשוט "לא בא לה" או משהו בסגנון. היה יום אחד שחזקו לי מהגן 5 תחתונים רטובים!! מאז יש שיפור אבל עדיין רגרסיה רצינית. דוגמא טרייה מהבוקר – שאלתי אותה לפני הגן, פעמיים בערך, אם היא רוצה לעשות פיפי בשירותים – אמרה שאין לה. כשעמדנו לצאת שאלתי אותה שוב ואז אמרה שברח לה – ואכן הייתה כולה רטובה. אתמול בערב כנ,ל עם קקי – שאלתי אמרה שאין ואחרי דקה עשתה בתחתונים. ההתלבטות שלי היא בעיקר איך אני אמורה להגיב כשזה קורה. כשהיא הייתה בתהליך הגמילה כמובן הגבנו בענייניות, "לא נורא בפעם הבאה תצליחי", בלי כעס ובלי לעשות עניין – כי היה ברור שהיא עוד לא שולטת. עכשיו זה שונה כי היא שולטת בצורה טובה וברור שיש כאן פספוס מסוג אחר – בכוונה אפילו? או סתם מחוסר רצון להתאמץ? וזה כן גורם לנו להגיב בכעס (בחלק מהפעמים). מצד אחד אני לא רוצה לגרום לה נסיגה ולחץ בגלל הכעס, מצד שני אני לא יכולה להתעלם ולא להגיד כלום. אשמח לעצות מניסיונכם. תודה, אפרסקה
על הפרק – גמילה. ענבר בת שנתיים ותשע אוטוטו, גמולה מזה כחודשיים. הגמילה התחילה בכמה ימים של פיספוס אחד גדול, התחילה להשתפר אחרי כמה ימים ובעיקרון כבר כמה שבועות היא גמולה לגמרי (ביום) עם פיספוסים פה ושם, לא נורא. בגדול היא בסדר. בימים האחרונים היא חזרה לפספס, המון. זה ממש נראה כאילו היא עושה את זה בכוונה. אם הפיספוסים הקודמים נראו כמו פיספוסי "חוסר תשומת לב" – למשל הייתה עסוקה במשחק ולא הלכה לשירותים ולכן פיספסה – עכשיו זה נראה ממש כמו מדיניות מכוונת. פשוט "לא בא לה" או משהו בסגנון. היה יום אחד שחזקו לי מהגן 5 תחתונים רטובים!! מאז יש שיפור אבל עדיין רגרסיה רצינית. דוגמא טרייה מהבוקר – שאלתי אותה לפני הגן, פעמיים בערך, אם היא רוצה לעשות פיפי בשירותים – אמרה שאין לה. כשעמדנו לצאת שאלתי אותה שוב ואז אמרה שברח לה – ואכן הייתה כולה רטובה. אתמול בערב כנ,ל עם קקי – שאלתי אמרה שאין ואחרי דקה עשתה בתחתונים. ההתלבטות שלי היא בעיקר איך אני אמורה להגיב כשזה קורה. כשהיא הייתה בתהליך הגמילה כמובן הגבנו בענייניות, "לא נורא בפעם הבאה תצליחי", בלי כעס ובלי לעשות עניין – כי היה ברור שהיא עוד לא שולטת. עכשיו זה שונה כי היא שולטת בצורה טובה וברור שיש כאן פספוס מסוג אחר – בכוונה אפילו? או סתם מחוסר רצון להתאמץ? וזה כן גורם לנו להגיב בכעס (בחלק מהפעמים). מצד אחד אני לא רוצה לגרום לה נסיגה ולחץ בגלל הכעס, מצד שני אני לא יכולה להתעלם ולא להגיד כלום. אשמח לעצות מניסיונכם. תודה, אפרסקה
