שימוש בגג השכן כמרפסת ו/או בעתיד כחדר נוסף.
בניגוד לעמדתו של יחיאל טימסית [בנוגע לתשלום יחסי על התוספת] כשהשכן מלמטה בונה תוספת על הקרקע בחצרו, הוא פותח תיק בניה בעיריה ובמסגרת מערכת האישורים חותמים השכנים שאין להם התנגדות [בדגש על שכניו מלמעלה באותו צד] ,במקרה הנדון שאליו מתייחס השואל,מוודאים שמדובר על גג שטוח שיאפשר להחזיק עומסים מעליו עפ"י מאפייני הבניין.
כבר בשלב זה מחייבים את הבונה [בועדה המקומית] לתכנן ולבנות תוספת עם יסודות מתאימים ומסגרת בטון וגג מתאים שיוכל בעתיד להחזיק תוספת בניה.[ומאפיינים אלה עולים כסף , כולל חפירת יסודות עד שכבת הסלע וכו']
השכן מקומת הקרקע בונה את התוספת על מקרקעין שצמוד לדירתו בטאבו כך שכל תוספת בעתיד מעליו תגרום לאובדן החלק היחסי בהצמדה לדירתו ומכאן שעל השכן לשלם תשלומי איזון על אובדן החלק היחסי בקרקע וכמובן על מחצית מעלות היסודות, וגג הבטון שיהווה בעתיד את רצפת התוספת של השכן.
או כפי שמוגדר בחוק המקרקעין, בעלותו של השכן מלמטה כוללת את "רום השמיים" שמעל קו הבנין מהווה הצמדה לדירת קומת קרקע
כלל לא חשוב באיזה נסיבות חושב השואל להשתמש בגג השכן כרצפה, פריצת הפתח לגג יוצרת מחוייבות לתשלום יחסי על השימוש בתוספת.
יש להדגיש שפריצת פתח לגג מתוך הדירה מחייבת פתיחת תיק עבודה מול העיריה,ואישור השכנים, [הקיר החיצוני הוא רכוש משותף] ולכן בשלב זה מגיע זמן תשלומי האיזון בהסכמה, והחלק היחסי במבנה כפי שפרטתי למעלה.
כדאי להגיע להסדר מקובל עם השכן מלמטה כדי למנוע חיכוך שיגיע לביהמ"ש ויערער את יחסי השכנות בבנין.
הנושא הנדון כבר הגיע עקב ויכוחי שכנים, בלא מעט מקרים לביהמ"ש שכפה על השכן שמעל לשלם בעבור השימוש בגג [כשביהמ"ש ממנה מומחה מטעמו להערכת השווי].
.
להלן פס"ד ע"י בבימ"ש השלום בת"א, אשר דן בסוגית תשלום יחסי בגין תוספת. [הפוכה במקרה זה]
עובדות המקרה : [תקציר]
1. התובעים מתגוררים בדירת מגורים בקומה א' בבת ים. בשנת 1987 ביצעו התובעים, על חשבונם, תוספת הרחבה לדירתם, בהתאם להיתר להרחבת הדירה ועל פי תכניות מאושרות. בין היתר, ביצעו התובעים, על חשבונם, במסגרת תוספת בנייה זו, יציקת עמודים ורצפה, תוספת/הרחבת הבנייה שנעשתה בהסכמת בעלי זכויות החכירה הקודמים של דירת הנתבעים.
2. הנתבעים רכשו בשנת 2000 את הדירה בקומת הקרקע של הבניין, מתחת לדירת התובעים, כ-23 שנים לאחר ההרחבה שבוצעה ע"י התובעים.
3. בשנת 2010, בנו הנתבעים תוספת הרחבה לדירתם, תוך ניצול תוספת הבניה אשר ביצעו התובעים מעליהם שנים רבות קודם לכן. התובעים דרשו מהנתבעים שישלמו להם בגין השימוש בתוספת שבנו התובעים, אך הנתבעים סרבו לבקשתם, וכך הגיע הסכסוך לביהמ"ש.
4. טענות הצדדים בקצרה
א. התובעים דרשו מהנתבעים שישלמו להם בגין השימוש בתוספת הבניה שנבנתה על ידם. כתמיכה בתביעתם, צרפו התובעים חוות דעת מקצועית שקבעה
מהי עלות בנייתם של העמודים ותקרת/רצפת התוספת.
ב. לטענת התובעים, כאשר הנתבעים הגישו, בשנת 2009, בקשה להרחבת דירתם, פנו אליהם התובעים, באמצעות בא כוחם, כדי להגיע להסכמה בדבר
השתתפות בעלות הבנייה שבצעו התובעים, שבהם עמדו להשתמש הנתבעים, אך הנתבעים התעלמו מפנייתם ולכן פנו התובעים לשמאי מטעמם.
ג. הנתבעים התגוננו בפני התביעה ואף הגישו תביעה שכנגד, נגד התובעים בגין נזקים, שגרמו להם התובעים, כביכול, בעת שאלה ביצעו את הרחבת דירתם
בקומה העליונה.
5. כל אחד מהצדדים, הצטייד בחוות דעת מומחה מטעמו.
6. החלטות ביהמ"ש :
א. אין חולק, כי התובעים בנו את השלד ואין חולק כי הנתבעים השתמשו בשלד לביצוע הרחבת דירתם, בשנת 2010. לכן, עילת התביעה של התובעים קמה,
רק כשהנתבעים ביצעו את ההרחבה בדירתם.
ב. המומחים מטעם שני הצדדים העידו ונחקרו, ובסופו של יום, העדיף ביהמ"ש את הסכום שנקבע בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים.
7. פסיקתו של ביהמ"ש :
"אני מקבלת את התביעה העיקרית וקובעת, שעל הנתבעים לשלם מחצית מעלות בניית השלד. בהתאם לחוות דעת מומחה הנתבעים – אני קובעת, כי הנתבעים ישלמו סך של 12,320 ₪ מעלויות בניית השלד, בצירוף ריבית והצמדה כדין, מהיום שהנתבעים ביצעו את תוספת הבנייה בדירתם ועד לתשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעים לתובעים, הוצאות אגרה יחסיות ובנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪".
4. ביהמ"ש בפס"ד, לא פרט את הנימוקים החוקיים/משפטיים שהביאו אותו לפסוק כפי שפסק, פס"ד ניתן על בסיס ההבנה כי ברור מאליו שהנתבעים חייבים להשתתף בתשלום, והשאלה לדיון הייתה כמה כסף ישולם ? (ביהמ"ש דן בין היתר בפסה"ד בסוגיות משפטיות שונות שהתעוררו בתביעה זו שאינן קשורות לנדון]