ב ר ד ק י ס ט י ת
New member
מועדים לשמחה ../images/Emo13.gif
פרא אדם אחד הביא לכיתה של הילד נחש כסוף ומבריק, התפתל סביב הרגליים של הבנות (!) ורדף אחרי המנהלת. פלא שהבן שלי, בחור עם אינסטינקטים בריאים, רצה גם? אני, אל תראו אותי ככה, אני יודעת להגיד לא, אבל בתחכום. מיד הצעתי קורקינט. הילד הציע קנגורו, הטלתי וטו מוחלט על בעלי חיים. הילד הטיל וטו מוחלט על הווטו שלי. וכך, עוד באותו הלילה, חזרנו הביתה עם שפן. הוא עלה 100 שקל, הברנש. הכלוב עלה 300. האוכל 150. ברוח טובה הוצאתי עוד כמה גרושים על משחק מיוחד לשפנים, כרית ושמיכת פוך, ספר צבעוני ומנורת לילה שמשמיעה מנגינות של מוצארט. אם כבר שפן, שלפחות יצמח לנו אינטליגנט. השפן אכן התגלה כאינטליגנט. כל הזמן שתק. שקוע במחשבות עמוקות על משמעות החיים, התכדר סביב עצמו, התכנס בפינת הכלוב ולא היה מוכן להקדיש לעולם דקה אחת מזמנו העמוס. בין הגיג פילוסופי אחד למשנהו, בהה בנו בעצב תהומי, אכל היטב וכל הזמן חרבן. ליטפנו את השפן, דיברנו אליו, שרנו לו, רקדנו לפניו, והוא החזיר במבט מטומטם ובכמויות אסטרונומיות של דרעק. מהר מאד זה התחיל להעיק. היה נורא משעמם עם השפן. והיה בעיקר מסריח. החברים התרחקו מהבית, וכך גם אני. הילד נעלם באופן מסתורי בדיוק כשהיה צריך לנקות את הכלוב, הבנתי לליבו. היום...לפנות בוקר, כשכל העיר נמה את שנתה, לבשתי כובע גרב על הראש, חטפתי את השפן מהסלון והבאתי אותו לפינת החי . בבוקר התעוררנו בפעם הראשונה לחיים של חופש.
פרא אדם אחד הביא לכיתה של הילד נחש כסוף ומבריק, התפתל סביב הרגליים של הבנות (!) ורדף אחרי המנהלת. פלא שהבן שלי, בחור עם אינסטינקטים בריאים, רצה גם? אני, אל תראו אותי ככה, אני יודעת להגיד לא, אבל בתחכום. מיד הצעתי קורקינט. הילד הציע קנגורו, הטלתי וטו מוחלט על בעלי חיים. הילד הטיל וטו מוחלט על הווטו שלי. וכך, עוד באותו הלילה, חזרנו הביתה עם שפן. הוא עלה 100 שקל, הברנש. הכלוב עלה 300. האוכל 150. ברוח טובה הוצאתי עוד כמה גרושים על משחק מיוחד לשפנים, כרית ושמיכת פוך, ספר צבעוני ומנורת לילה שמשמיעה מנגינות של מוצארט. אם כבר שפן, שלפחות יצמח לנו אינטליגנט. השפן אכן התגלה כאינטליגנט. כל הזמן שתק. שקוע במחשבות עמוקות על משמעות החיים, התכדר סביב עצמו, התכנס בפינת הכלוב ולא היה מוכן להקדיש לעולם דקה אחת מזמנו העמוס. בין הגיג פילוסופי אחד למשנהו, בהה בנו בעצב תהומי, אכל היטב וכל הזמן חרבן. ליטפנו את השפן, דיברנו אליו, שרנו לו, רקדנו לפניו, והוא החזיר במבט מטומטם ובכמויות אסטרונומיות של דרעק. מהר מאד זה התחיל להעיק. היה נורא משעמם עם השפן. והיה בעיקר מסריח. החברים התרחקו מהבית, וכך גם אני. הילד נעלם באופן מסתורי בדיוק כשהיה צריך לנקות את הכלוב, הבנתי לליבו. היום...לפנות בוקר, כשכל העיר נמה את שנתה, לבשתי כובע גרב על הראש, חטפתי את השפן מהסלון והבאתי אותו לפינת החי . בבוקר התעוררנו בפעם הראשונה לחיים של חופש.
