כשאתה צעיר כל האפשרויות פתוחות לפניך
וזה הזמן לבצע מהפכים בחייך, לבעוט במוסכמות, ללכת נגד הזרם ולהוכיח לכולם שאתה יכול. כשיש לך משפחה וילדים יש לך יותר אחריות. אתה לא יכול לקחת על עצמך הרפתקאות שעלולות להוביל למצבים של מחסור כלכלי. אם אני אפתח עסק ואפשוט את הרגל זה לא פשוט כמו לחזור לגור אצל ההורים עד שאני אתארגן על עצמי מחדש. זה אומר שהילדים לא יכולים לקבל את רמת החינוך שאני רוצה לתת להם או צרכים מפנקים אחרים (אם זה קורנפלקס שהם אובהים ולא רק לחם עם גבינה לבנה, או לקחת אותם לפסטיגל). אז אני לא מאלה שסובלים יום-יום בעבודה, אבל בהסתכלות לאחור יש דברים שאולי הייתי עושה בצורה שונה בצעירותי שהיו מאפשרים לי היום להיות אמיד יותר או לפחות רגוע יותר לגבי אפשרויות אחרות של קריירה. בכל מקרה זה לא מצדיק מהפכה בחיי כרגע. חושב לזכור שהסרט נעשה בתרבות האמריקנית ומתכתב איתה. אנחנו פה בארץ מחכים לסוף שבוע שקט שאין לנו מה לעשות בו. שיגרה זו ברכה בישראל. סיר הלחץ שלנו לא דומה בכלום לחיים של עובדי מעמד ביניים באריזונה או קטסס או וויומינג. הם מתחילים את החיים שלהם משועממים והסרט הזה באמת אמור לגרום להם להבין את זה. אנחנו? חיים במדינה הפכפכה, עם כלכלה מסריחה שלא מאפשרת לרוב אזרחיה את המותרות המשמימים של אדוארד נורטון בסרט. וגם כל הקטע של הגבריות והמכות - אלי, זה יעבור לך אחרי הצבא. לא כי "הצבא מבגר" (זה שטויות), אלא כי תהיה חשוף לאלימות משלל סוגים ותיפטר מהרצון לפרוק את מה שהצטבר אצלך. ואם כן יקום איזה ארגון כזה בארץ הוא יהיה הרבה יותר תכליתי ומסוכן מחבורה של דבילים שאוהבים ללכת מכות במרתפים... אחלה סרט, יופי של דילמות מוסריות, תסריט מצויין (לא אוהב את הלנה בונהיים קארטר, אבל שם היא היתה בול לאופי התפקיד), מוזיקה מעולה. המסר לדעתי לא בדיוק פוגע בישראליםו. אבל סרט מעולה.