מונחים מאגיים במקרא
הרשימה המקיפה ביותר של מונחים באה בספר דברים י"ח, י'-י':"לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף: וחובר חבר, ושואל אוב וידעוני, ודורש אל המתים:" . לבד מן המונח הראשון – מעביר בנו ובתו באש, שאינו מראה על פעולה מאגית ישירות – אפשר להבחין כאן בין שלוש אסכולות של כישוף: א) אלה העוסקים בעיקר בהגדת עתידות לפי אותות שונים – מעוננים, קוסמים ומנחשים ב) אלה העוסקים בכישוף עצמו – מכשף, חובר חבר ג) אלה העוסקים הן בהגדת עתידות והן בכישוף עצמו, מאחר והרוחות שהם מעלים באוב מגלות להם את העתיד – שואל אוב וידעוני, ודורש אל המתים. קבוצות אלו מופיעות במקרא כמה פעמים ובשינויים קלים, ולעתים תוך שילוב מונחים במקביל. לדוגמא: על מנשה נאמר במלכים ב' כ"א, ו': "והעביר את בנו באש ועונן ונחש…" (בדברי הימים – כשף). עוד נזכרים מספר בעלי תפקידים מאגיים בתיאור מכות מצרים. שמות ז', י"א: ויקרא… לחכמים ולמכשפים ויעשו… חרטומי מרים בלטיהם…" כאן מוזכרים חרטומי מצרים כשייכים לקבוצה השניה – כישוף מעשי; ואילו בבראשית הם מופיעים כפותרי חלומות ומגידי עתידות. בספר דניאל נמנים חרטומים, אשפים, מכשפים וכשדים כמי שנקראו לפתור את חלומותיו של נבוכדנאצר. בחלקים הארמיים מופיעים שם חכמין וגזרין. הכשדים הם מגידי עתידות ואסטרולוגים, והגזרין הם כנראה גם כן מגידי עתידות. מילון מונחים: א) כשף – שורש אכדי. משמש לציון המאגיה השחורה. בעברית אין הבחנה ברורה בין מאגיה שחורה ללבנה, ורק את המונח "מכשפה" אפשר לסווג בוודאות למגיה שחורה. ב) אשף – מופיעים גם בעברית וגם בארמית, ובשני המקומות שאובים מן האכדית. האשפים, הנזכרים גם בדניאל, הם בעלי המאגיה הלבנה – המומחים בטקסי כישוף נגדי ובהשבעות. ג) חובר חברים – נזכר בצמוד למכשף. צירוף הביטויים כשף-חובר מקורו כנראה שמי עתיק, ומופיע גם בטקסט האכדי (מַקְלֻ , לוח א', שורות 4-5 ): "המכשפה כישפתני, הכוזבת חיברה חברים עלי". על סמך זה ועל סמך טקסטים נוספים מאותה סדרה, אפשר לשער שפעולת הכישוף הישראלית היתה דומה לזו המתוארת בטקסטים של מַקְלֻ, ושקורבנו של החובר נותק כביכול מחייו ונקשר להשבעתו ההרסנית של המכשף. ד) לחש - כפי שמתברר ממקומות שונים, גם מונח זה קשור בלשון חובר חברים: "כי הנני משלח בכם נחשים צפעונים אשר אין להם לחש" (ירמיהו ח', י"ז); "אשר לא ישמע לקול מלחשים חובר חברים מחוכם" (תהלים נ"ח, ו'); "אם ישוך נחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון" (קהלת י', י"א); ובבן סירא י"ב, ט"ז: "מי יוחן חובר נשוך." העוסק בלחשים מכונה 'נבון לחש' (ישעיהו ג', ג'), וכיוון שהפונים אליו מבקשים שיעיל להם, הוא דומה כנראה לאשף הבבלי. יש לציין שפעולתו האופיינית של בעל הלחש העברי היתה השבעת נחשים דווקא. עיסוק ידוע גם מחת, בבל ומצרים כמקצוע מיוחד של מומחים לדבר. ה) הווה – מושג זה רומז לעתים במקרא על דיבור מזיק, ובכמה מקומות קרוב מאוד למשמעות של נוסחת מאגיה שחורה: " כי אין בפיהו נכונה קרבם הוות קבר פתוח גרונם, לשונם יחליקון" (תהלים ה', י'). ו) רכס – "תסתירם בסתר פניך מֵרֻכסֵי איש תצפנם בסוכה מריב לשונות" (תהלים ל"א, כ"א). כתוב זה מפרש כקשר מאגי המופעל נגד מישהו, וכמקביל למושג האכדי rikistu שמשמעותו קשרים לשם כישוף. על פי האנציקלופדיה המקראית, כרך ד', עמ' 351 – 348
הרשימה המקיפה ביותר של מונחים באה בספר דברים י"ח, י'-י':"לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף: וחובר חבר, ושואל אוב וידעוני, ודורש אל המתים:" . לבד מן המונח הראשון – מעביר בנו ובתו באש, שאינו מראה על פעולה מאגית ישירות – אפשר להבחין כאן בין שלוש אסכולות של כישוף: א) אלה העוסקים בעיקר בהגדת עתידות לפי אותות שונים – מעוננים, קוסמים ומנחשים ב) אלה העוסקים בכישוף עצמו – מכשף, חובר חבר ג) אלה העוסקים הן בהגדת עתידות והן בכישוף עצמו, מאחר והרוחות שהם מעלים באוב מגלות להם את העתיד – שואל אוב וידעוני, ודורש אל המתים. קבוצות אלו מופיעות במקרא כמה פעמים ובשינויים קלים, ולעתים תוך שילוב מונחים במקביל. לדוגמא: על מנשה נאמר במלכים ב' כ"א, ו': "והעביר את בנו באש ועונן ונחש…" (בדברי הימים – כשף). עוד נזכרים מספר בעלי תפקידים מאגיים בתיאור מכות מצרים. שמות ז', י"א: ויקרא… לחכמים ולמכשפים ויעשו… חרטומי מרים בלטיהם…" כאן מוזכרים חרטומי מצרים כשייכים לקבוצה השניה – כישוף מעשי; ואילו בבראשית הם מופיעים כפותרי חלומות ומגידי עתידות. בספר דניאל נמנים חרטומים, אשפים, מכשפים וכשדים כמי שנקראו לפתור את חלומותיו של נבוכדנאצר. בחלקים הארמיים מופיעים שם חכמין וגזרין. הכשדים הם מגידי עתידות ואסטרולוגים, והגזרין הם כנראה גם כן מגידי עתידות. מילון מונחים: א) כשף – שורש אכדי. משמש לציון המאגיה השחורה. בעברית אין הבחנה ברורה בין מאגיה שחורה ללבנה, ורק את המונח "מכשפה" אפשר לסווג בוודאות למגיה שחורה. ב) אשף – מופיעים גם בעברית וגם בארמית, ובשני המקומות שאובים מן האכדית. האשפים, הנזכרים גם בדניאל, הם בעלי המאגיה הלבנה – המומחים בטקסי כישוף נגדי ובהשבעות. ג) חובר חברים – נזכר בצמוד למכשף. צירוף הביטויים כשף-חובר מקורו כנראה שמי עתיק, ומופיע גם בטקסט האכדי (מַקְלֻ , לוח א', שורות 4-5 ): "המכשפה כישפתני, הכוזבת חיברה חברים עלי". על סמך זה ועל סמך טקסטים נוספים מאותה סדרה, אפשר לשער שפעולת הכישוף הישראלית היתה דומה לזו המתוארת בטקסטים של מַקְלֻ, ושקורבנו של החובר נותק כביכול מחייו ונקשר להשבעתו ההרסנית של המכשף. ד) לחש - כפי שמתברר ממקומות שונים, גם מונח זה קשור בלשון חובר חברים: "כי הנני משלח בכם נחשים צפעונים אשר אין להם לחש" (ירמיהו ח', י"ז); "אשר לא ישמע לקול מלחשים חובר חברים מחוכם" (תהלים נ"ח, ו'); "אם ישוך נחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון" (קהלת י', י"א); ובבן סירא י"ב, ט"ז: "מי יוחן חובר נשוך." העוסק בלחשים מכונה 'נבון לחש' (ישעיהו ג', ג'), וכיוון שהפונים אליו מבקשים שיעיל להם, הוא דומה כנראה לאשף הבבלי. יש לציין שפעולתו האופיינית של בעל הלחש העברי היתה השבעת נחשים דווקא. עיסוק ידוע גם מחת, בבל ומצרים כמקצוע מיוחד של מומחים לדבר. ה) הווה – מושג זה רומז לעתים במקרא על דיבור מזיק, ובכמה מקומות קרוב מאוד למשמעות של נוסחת מאגיה שחורה: " כי אין בפיהו נכונה קרבם הוות קבר פתוח גרונם, לשונם יחליקון" (תהלים ה', י'). ו) רכס – "תסתירם בסתר פניך מֵרֻכסֵי איש תצפנם בסוכה מריב לשונות" (תהלים ל"א, כ"א). כתוב זה מפרש כקשר מאגי המופעל נגד מישהו, וכמקביל למושג האכדי rikistu שמשמעותו קשרים לשם כישוף. על פי האנציקלופדיה המקראית, כרך ד', עמ' 351 – 348