מונופול על החיים

[משוטט בדרכים]

מונופול על החיים

אהלן אנשים, בעקבות אירוע שהתרחש בשבועות האחרונים, עלתה אצלי השאלה הבאה: ב-3 השבועות האחרונים התאשפזה אמא שלי בבית חולים בעקבות אירוע לא קל. עכשיו עניינים נראים הרבה יותר טוב,

, טפו טפו. בגלל שכל זה נמשך הרבה זמן ובגלל שמדובר בדברים לא קלים, רגישים, שיתפתי את רוב החברים, בינהם גם ד' - החבר לשעבר, שלא גר בארץ. 'אה - דיברתי אתמול עם ד' ויש לך גם דרישת שלום חמה ממנו' אמרתי לה כשביקרתי אותה. 'לא היית צריך לספר לו הכל - יכולת רק במשפט או שניים לספר לו'. אחרי שדיברנו להגענו למסקנה שאנחנו לא מסכימים, לא יכולתי לשא לחשוב על המצב המקביל שקרה אצל רוב או כל אחד מאיתנו - האם יש לנו מונופול על היציאה מהארון אחרי שאנחנו מספרים לקרובים אלינו ? האם אנחנו רוצים או יכולים להמשיך לשלוט על איך יתגלגל הסיפור אחרי שהעברנו את הכדור לידיים אחרות ? האם רציתם, במקרה שלכם, לפקח לאן עניינים יגיעו ? שאלו אתכם אם לספר או לא ? במקרה הזה - ובמקרים 'רפואיים' אחרים יש לי דעה ברורה אחת - לספר לספר לספר. זה בגלל שתי סיבות עיקריות: 1. אם אני יודע אבל שמים אותי 'בארון' - ומבקשים ממני לא לספר, אני צריך להמציא כל מיני תירוצים - כמו למה חזרתי במהירות לארץ, למה אני נעדר מהעבודה, למה ככה ולמה ככה. להתחיל לחיות במסכת של שקרים או הסתרות. 2. מהנסיון שלי - כשמספרים - זה לא רק מקל, זה גם הזדמנות להרבה רעיונות/עצות/מכרים/קשרים שיכולים רק לעזור בעניין. בענייני יציאה מהארון זה יכול להיות שונה - אבל לפחות בעניינים רפואיים - תמיד יהיה מישהו ש'מכיר איזה פורפסור מהדסה' או מישהי שדוד שלה כירורג מרמב"ם והעצות והתמיכה זורמים כמים. במקום הגישה (הפולנית ?

) של הסתרה, לגילוי יש יתרונות לא קטנים במצבים הללו. גם ביציאה מהארון. מה דעתכם ?

 

[jjaki]

מצד אחד טוב לשתף ומצד שני יש את הפרטיות...

מי שאדם לכל החיים שלו שומר פרטיות ולא מספר לכלום ומשתף עם רק אחד או 2, ולפתע בקשר לבריאות אז מספר לפרטי פרטים. זה נוצר קושי ופתאום יש חדירה לפרטיות. לא חייבים לתרץ אפשר לענות בצורה כללית, מאשפזים/עובר הניתוח וכדומה מבלי לנדב מידע. צריך לכבד את הפרטיות למרות כל הרצון לעזרה ולקשרים מצד שני תמיד טוב לספר כדי לא לשמור הכל בבטן וגם בדרך זאת מקבל הרבה תמיכה/קשרים/הפניות כמו שציינת. זה דילמה לא פשוטה, לפעמים מרוב שהוא מקבל עזרה - מרגיש חדירה גדולה בפרטיות ועלול לדחות בכל העזרה/תמיכה. זה כמו להגיש עזרה בכח ונוצר אי נוחות מהצד המקבל. (לא תמיד זה טוב ולא תמיד זה רע. תלוי בההיבט ובזווית הריאה של המקבל והנותן). הכל בעניין של מידה. בגדול אני רואה שיתרון לספר גובר על חסרון. הרי אנו בחברה אנושית ולא יכולים להתקיים מבלי לשתף ולעזרה ולתמיכה ולאהבה ולחיבוק

 

[yosef 30]

היי משוטט ייקר ../images/Emo140.gif

ראשית אני מאחל לאמא שלך החמלה מהירה

לא קל לראות את ההורים שלנו במצב כזה. הצגת כאן שתיי דילמות אחת שלך/שלנו ואחת של האחר. ובמקום מסויים הם גם נושקות אחת לשניה כך שזה נהפך לדילמה משותפת. על עצמנו אנו יכולים לבחור לספר למי שאנחנו רוצים מה שאנחנו רוצים ואיך שאנחנו רוצים. עד לנקודה בה זה מעמיד את האחר במקום שהוא עצמו לא יודע אם הוא יוכל להתמודד איתה או לא. עכשיו כאן נשאלת השאלה: איכפת לנו או שלא אכפת לנו

האם לספר לכל המשפחה דודים ודודות סבתא וסבא על היותנו הומוסקסואלים - או באמת רגע, שניה, לתת להורים את הזמן שלהם לספר מה שהם ייבחרו לספר ולמי שהם ייבחרו (ולפעמיים אם בכלל). ומכאן לשתף את האחר מה שלום אמא שלך. בגיל השלישי הוא לא פשוט. ייתכן שאמא שלך מסוג האנשים שחשובה להם הפרטיות, שלא יידעו שהיא כרגע נזקקת (חוויה מאוד לא פשוטה להם) יכול להיות שהיא רוצה שייזכרו אותה חזקה, בריאה, רעננה, מטופחת ולא ייחשבו עליה שהיא מסכנה בבית חולים וכו'. אני בהחלט מסכים איתך שחשוב לדבר עם חברים ולשתף, זה גם עוזר לנו לשחרר מתחים ורגשות שעולים בנו כשאנו רואים את הורינו במצב כזה או אחר. וכמו שכתבת אפשר לקבל הרבה מיידע שלא היה ברשותנו ולא יידענו שהוא בכלל קיים. כרגע למדת שאולי אין צורך לשתף את אמא שסיפרת למי שסיפרת את הכל. אלא רק אמרת שהיא לא חשה בטוב, ושמוסרים לה ד"ש. זה מספק ולא מעלה קונוטציות. ולא אין לנו שליטה איך דברים יתגלגלו - בטח ובטח לא בדורנו שיש את מדיה המטורפת הזאת, יש את הפייסבוק שאפשר לדעת עליך כל דבר שרק תפיץ. וכולם מדברים על כולם, וכולם רוצים להיות הראשונים שיודעים על זה וזאת וכו' וכו'. נאחל לעצמנו רק בריאות וכמו שאיחלו להורינו כשנודלנו שהם יחוו רק שלווה ונחת רוח מגיע גיל שזה שהגלגל מסתובב ואני האחל לך הרבה בריאות לך ולהוריך ונחת מהם וס-ב-ל-נ-ו-ת

. חיבוק גדול ותמיד טוב לשמוע ממך

יוסף.

 

[משוטט בדרכים]

שני צדדים למטבע

אהלן יוסף

, אתה צודק - יש פה סיטואציה ששני צדדים רואים אותה באופן שונה - כל אחד מכיוון אחר. צריך להבין שלא תמיד יש לנו 'בעלות' על הסיטואציה ועל איך עניינים יתגלגלו מרגע ששיחררנו את הידיעה הלאה, ומצד שני - צריך גם להתחשב במי שקרתה לו הסיטואציה - במקרה הזה - אמא שלי. אני מניח שאפשר היה לא לחשוף את כל הפרטים - וככה 'למזער' את מה שקרה - אבל מצד שני אני אוהב להגיד את האמת - כדי למנוע סיבוכים עתידיים. הכל מקרה - הכל לטובה ועניינים רק הולכים ומשתפרים

יוסף.

 

[yosef 30]

שמח לשמוע שהכל מסתדר ורק לטובה

אין ספק שהאמת היא טובה - והאמת היא עוד יותר טובה כשהיא גם עושה טוב לאחר. אז האמת שלא סיפרת הכל לחבר שלך ועדיין הוא שולח לך ד"ש חם. אתה מונע ממנה פגיעה - זו האמת משוטט ייקר. חיבוק גדול

ושבוע מבורך ורק בריאות שתהיה לנו

יוסף.

 

[my world 88]

בקשר ל2

(היי, אני אורח שלצערי עדיין לא מתאים להגדת הפורום ) אני חושב בידיוק כמוך. שמעתי פעם על העיניין הזה, מין תורה שאומרת Don't Lock the Blessings, שיצאה בתור ספר. התיאוריה אומרת שברגע שאתה פתוח לעולם, כולל החברים הקרובים שלך וכל שאר העולם, אתה נותן לברכות להיכנס, שבסופו של דבר עולות על החסרונות. כל עוד שמור בפנים סוד שאדם אחד יודע עליו, קיבלת תמיכה ממנו. אבל ברגע שאתה לא מסתיר את הסוד הזה, התמיכה שאתה מקבל באה לצורות שישמשו אותך בעתיד. בקיצור ברכות. לי זה נשמע כמו מין קשקוש ניו אייג'י, עד הימים בהם הבנתי כמה זה נכון. ברכת שלום