מקיצה אל חלום
New member
מונולוג
איך זה שפתאום בית מרגיש כה זר? איך זה שפתיתי קרח מכסיפ פרח קטן ושברירי? מה הטעם בישיבה מול אותו האח הישן, כשגם התכלות העץ לא מחממת? הניצוץ שבעיני יקד בראותך דעך אטאט וכעת נוגה וקר... אילו הבטת בהן כמו פעם יכולת לצלול לשתי תהומות של ריקנות אילמת. גם תמונתך עכשיו אלימת - את שותקת במחי, כשסרטונים רצים הלוך ושוב ללא הפסק... ולפעמים כשרד הליל וקול הצרצרים נטמע בתוך אותה דממת אלחוט, מתגלה דמותך אל מול טיפותיי המלוחות... ואת לוחשת חרישית את כל אשר אמרת לי פעם, כל אותן מלים קדושות- תמימות של נחישות. עם הקטע אותו תקתוק שעון נשנה ביום המחרת נתנוסס צלמך לאפסיות ושוב אני בוכה על מפתן חדרי מול המשקוף ומשתנקת הן עוד דמעות קהות של געגוע. בין טיפה לטיפה - חדלתי לרגע; נושמת, מביטה סביב סביב בתמהון על הרצפה, מה יפות הן זכוכיות אלו.. מנצנצות כשנשברות קרני האור תוך זגוגית עיני הלחה.. הלוואי ויכולת להיות שם כדי לשתוף כאבי ולעטוף גופי הנואש בזה שלך ולהגן... בעוד אצבעותיך מלטפות עורי בעדינות ומרגיעות פעימות משתוללות.. אך הדם הזה, המטפטף אינו ניגף, את לא תשתי ממנו עוד! זורם באיתנות דמי החם, המתקתק... על חיקי, שדיי, על רגליי וקצות אצבעותיי... מטפטפות זרועות שסועות מלב. ולריק ניגר במעיינות בהן אשרי דואב.
איך זה שפתאום בית מרגיש כה זר? איך זה שפתיתי קרח מכסיפ פרח קטן ושברירי? מה הטעם בישיבה מול אותו האח הישן, כשגם התכלות העץ לא מחממת? הניצוץ שבעיני יקד בראותך דעך אטאט וכעת נוגה וקר... אילו הבטת בהן כמו פעם יכולת לצלול לשתי תהומות של ריקנות אילמת. גם תמונתך עכשיו אלימת - את שותקת במחי, כשסרטונים רצים הלוך ושוב ללא הפסק... ולפעמים כשרד הליל וקול הצרצרים נטמע בתוך אותה דממת אלחוט, מתגלה דמותך אל מול טיפותיי המלוחות... ואת לוחשת חרישית את כל אשר אמרת לי פעם, כל אותן מלים קדושות- תמימות של נחישות. עם הקטע אותו תקתוק שעון נשנה ביום המחרת נתנוסס צלמך לאפסיות ושוב אני בוכה על מפתן חדרי מול המשקוף ומשתנקת הן עוד דמעות קהות של געגוע. בין טיפה לטיפה - חדלתי לרגע; נושמת, מביטה סביב סביב בתמהון על הרצפה, מה יפות הן זכוכיות אלו.. מנצנצות כשנשברות קרני האור תוך זגוגית עיני הלחה.. הלוואי ויכולת להיות שם כדי לשתוף כאבי ולעטוף גופי הנואש בזה שלך ולהגן... בעוד אצבעותיך מלטפות עורי בעדינות ומרגיעות פעימות משתוללות.. אך הדם הזה, המטפטף אינו ניגף, את לא תשתי ממנו עוד! זורם באיתנות דמי החם, המתקתק... על חיקי, שדיי, על רגליי וקצות אצבעותיי... מטפטפות זרועות שסועות מלב. ולריק ניגר במעיינות בהן אשרי דואב.