מונולוג

[The Living Life]

מונולוג

מבולבל מהחיים. מצד אחד אני יודע מה אני רוצה: חופש, שלווה, עצמאות, הרבה חברים, חברות, דירה משלי, עיסוקים, תחומי הצטיינות, תפקיד טוב בצבא, להרגיש צעיר שחי את החיים במלואם, לאכול את החיים עד הסוף ולא רק לטעום......... מצד שני אני מבולבל, כי אני לא יודע איך להגיע לזה. המציאות הנוכחית מבלבלת אותי ולפעמים מייאשת. במציאות הנוכחית אין לי את כל אלה: אני לא עצמאי, אין לי שקט בבית, אין לי הרבה חברים, אין לי חברה, אין לי עבודה, אני לא מרגיש שאני עושה משהו עם החיים, העתיד בצבא נראה שחור ואני לא מרגיש שאני חי את החיים. אני מרגיש שכו-לם סביבי מצליחים יותר ממני: יש להם יותר חברים, הם מצאו עבודה, עושים כסף, כל הזמן אני שומע שההוא עושה את זה, וההוא הגיע לחגורה שחורה בג'ודו, וההוא משתתף בתחרות מוסיקה, וההוא מדריך, וההוא כבר טוחן כסף בעבודה, ולהוא היו כבר 10 חברות, ועוד לא היה לו 18.........ואני מתמלא תסכול וקנאה. כי האנשים האלה בנו את עצמם במשך שנים, השקיעו בעצמם ובתחביבים שלהם לאורך כל גיל ההתבגרות, בעוד שאני לא עשיתי כלום, והיום אני אוכל את פירות הביאושים........כולם מצליחים- ואני לא. כולם מגשימים את עצמם- ואני לא. זאת הרגשה רעה. אני מרגיש שביזבזתי את השנים הכי יפות שלי, ולאחרים יש "פור" עליי לקראת העתיד. אז איך מכאן אני יכול לצעוד לעבר החלומות שלי? איך מכאן, כשאני גם ככה בפיגור גדול אחרי אחרים, אני יכול להיות אופטימי, לחייך ולהאמין בעצמי? איך אני יכול להאמין שיהיה טוב בצבא, אם כל הסימנים מראים שהולך להיות זוועה? איך אני יכול לתפקד, אם אני כל הזמן מצטער על דברים שעשיתי בעבר? אני מוצא את עצמי מתחרט אפילו על דברים שאמרתי\עשיתי באותו יום....... אני לא מבין את זה. עולות לי הרבה שאלות. מי אני? מה המטרה שלי בחיים? לשם מה נולדתי? למה אני חי את החיים שאני חי? האם יכול להיות אחרת? מה ההשלכות של המעשים שלי? למה אני מרגיש כל הזמן שאני לא בסדר, שאני בפיגור אחרי אחרים......האם יש אמת בהרגשה הזאת? האם יהיה בסדר בסוף? האם יש דרך שבה אני יכול לפתור את כל בעיותיי? למה יש לי את כל הקשיים שיש לי? מי אחראי לכל זה? למה אני מרגיש כל כך חריג ותלוש משאר החברה? אחרי כל השרשורים שקראתי פה, אני מחזיק מאוד מהאנשים פה. מרוכזת בפורום הזה הרבה חוכמה. לכן אני מצפה בכיליון עיניים לתגובותיכם

 

[פרפרי אהבה]

העצה שלי היא שתפסיק להסתכל על אחרים-

כשלי זה קרה ולמדתי להתקדם בקצב שלי ולא להלחץ מאנשים- אפילו התקדמתי יותר מאלה שקינאתי בהם. לכל אחד הקצב שלו בכל תחום בחיים ואתה נשמע לי בחור מאוד חכם ומקסים ובטוחה שתמצא את הייעוד שלך ותגלה מי אתה עם הזמן, כשתתפתח. לגבי הצבא- אני מאוד חששתי מהשירות שלי ואחרי שנה של מלחמות כדי להתגייס, כבר יצא לי החשק לגמרי לשרת ומאוד פחדתי כששמעתי שאני מיועדת לחיל חימוש ולהיות מחסנאית, כאילו מה קשור אני ומחסנאות??! אבל בסוף, קיבלתי תפקיד אחר לגמרי ולקחתי על עצמי עוד תפקיד והצבא היה אחת התקופות הטובות ביותר בחיי

.

 

[efriend]

תנצל את האנרגיות השליליות לכיוון חיובי

קח את כל התיסכול הזה, ובמקום שהוא יכרסם בך, נצל אותו בשביל להתפתח. אתה מרגיש שלא מספיק התפתחת? בחר אישזהו כיוון ותראה לכולם (ובעיקר לעצמך) שגם אתה יכול. תגשים איזו מטרה ותשיג אותה. איך לך מושג לאיזו כוחות אפשר להפוך את התיסכול הזה (מנסיון...) יחד עם זאת אני מסכים עם הפרפרית שזה לא טוב כל הזמן להשוות, כי תמיד יהיה מישהו "יותר" בכל דבר. גם אם תהיה לך חגורה שחורה בג'ודו (אן כל הישג אחר), זה לא שהכל יהיה בסדר ואז, אז תרגיש שאתה כן שווה. אבל עצם ההשקעה בצמיחה אישית שטווח ארוך עושה טוב על הנשמה. אז באיזה כיון היית רוצה להתפתח???

 

[אופירA]

מי אני?

כדי לדעת מי אני ולשם מה נולדתי וכנ"ל, יש לשאול את מי שברא אותי לשם מה ברא אותי. אם לומר את האמת - אני עשיתי את זה, וקיבלתי תשובות מדויקות לכל השאלות שלי. לימודי יהדות זה תהליך ארוך ומורכב, אבל התשובות נמצאות שם בגדול. לגבי הקשיים - הלכתי לברר אותם באמצעות הפסיכולוגיה. וגם שם קיבלתי תשובות מדויקות לגבי קשיי והדרכים לפתור אותם. כעיקרון, אנו מקבלים את חיינו במתנה, ללא שתהיה לנו כל שליטה עליהם, כולל נתונים שאין לנו שום שליטה עליהם: נתונים פיזיים, נתונים נפשיים, כשרונות ויכולות, נתוני משפחה, חברה וסביבה, מצב כלכלי ועוד ועוד. העיסוק בהשוואות לאחרים וכן המחשבה שיש לי שליטה על כל הנתונים הללו נובעים מהיצר הרע שבאדם. הם מטעים אותנו ומבלבלים אותנו, ומטרתם אחת - להסיח את דעתנו מהמעשים שיש ביכולתנו לעשותם, וממילא אנו נתקעים בחלישות הדעת ואיננו עושים דבר. ייתכן שזה מה שקרה לך. אבל כיוון שאתה צעיר מאוד, לפני צבא, אני לא רואה מדוע יש לך סיבה להתייאש. עשית דבר עצום עד כה - התבוננת וניסית להבין מה קורה, ונוכחת שאתה די מבולבל, כי הדברים בהחלט לא ברורים בעולמנו המטעה. רוב האנשים בני גילך בכלל לא חושבים ומתבוננים. אתה עמוק, חושב ומתבונן, וקולט דברים שאחרים בכלל אין להם מושג על מה אתה מדבר. כאשר אתה יודע שאין לך שליטה על הנתונים שלך, ואינך בתחרות עם אף אחד, אתה מבין שתפקידך הוא להתבונן על יכולותיך ועל ההזדמנויות הניקרות לפתחך, ולעשות את מה שבידיך לעשות. חשובה מאוד ההבחנה בין מה שבידיך לעשות לבין מה שאין ביכולתך לעשות, כדי לדעת עם מה להשלים בשלווה, והיכן לרכז את המאמצים בשינוי המצב הסטטי לכיוון המטרה שאתה מעמיד לעצמך. למשל, דברים שאמרת אינם דברים שאתה יכול כרגע לשנות, ולכן עליך להתבונן בהם בשלווה, לדעת שלא קרה שום אסון, ולראות מה אתה יכול ללמוד מהם להבא. כדי לעזור לך לפתור את קשייך, עליך להיכנס לפרטים בנוגע לכל דילמה. למשל, למה אין לך עבודה? איזה עבודה אתה מחפש לפני הצבא? מהן אפשרויותיך?