מלך רובינשטיין
New member
מונולוג של חייל
היי, אני צורי. התגייסתי לצה"ל לפני כ-4 חודשים. יש לי הרבה על הלב, ואין לי כ"כ איפה לפרוק את זה, היות ואני לא מנהל איזה יומן או משהו בסגנון. אז החלטתי לכתוב את זה פה. למה פה? מיד תדעו. אגב, ד"ש לכל השבים מסמינר מד"צופי. אני -יודע- שנהינתם. מי אני? אני צורי, בן 19 (שכבת "אחווה"), בעבר חניך בקן מרכז ירושלים. הייתי חניך בתנועה בכיתות ז-י"ב, ובשנות התיכון גם הדרכתי והייתי חבר ב-ועדה צופית ירושלים אימפריה. אז לפני 4 חודשים, כאמור, התגייסתי לצבא. לא מאוד רלוונטי לאן בצבא, אבל מי שרוצה לשאול - מוזמן לשאול. הטירונות, שבה כל מה שעושים זה לצעוק עלייך, נגמרה, ואחרי חודשיים בצבא התחלתי קורס. בחישוב מהיר, אנו מבינים שלפני חודשיים התחלתי את הקורס. קורס שבו באמת מתייחסים אלייך פחות או יותר כמו לבנאדם. יש שני מפקדים שמשחקים ב"שוטר טוב, שוטר רע", ועוד כמה מפקדים שפשוט מתייחסים אלייך רגיל. משמעת קיימת, עונשים קיימים, ולמרות זאת - מתייחסים אלייך רגיל. עם זאת, גם המפקדים שאמורים להתייחס אלייך כמו לבנאדם, יכולים להוציא עלייך את כל העצבים שלהם לפעמים. "למה זה?" שאלתי את עצמי. ודאי כי אנחנו עדיין בצבא, והתפקיד של המפקדים הוא לצעוק עלייך כשצריך להכניס בך קצת משמעת. אז זהו, שזה לא מדוייק. ככל שהתקדם לו הקורס, הבנתי כי ישנן שתי סיבות עיקריות לכך שהמחלקה שלי חוטפת בראש כל הזמן: הסיבה הראשונה היא שבאמת צריך להחדיר בנו משמעת. זו אולי לא שיטה שמטפחת את האישיות של הבנאדם, מלמדת אותו לחשוב באופן עצמאי, או בכלליות, עושה טוב עם הנפש של הבנאדם, אבל הצבא לא מנסה להשיג את הדברים האלה. הצבא מנסה להיות יעיל. ובמבחן התוצאה, השיטה של "המפקד צועק על החייל שלו בשביל שהחייל שלו יעשה דברים באופן יעיל יותר" - הוכיחה עצמה כמצויינת. הצבא שלנו אכן יעיל מאוד, בין היתר כי המפקדים צועקים על החיילים, נותנים להם עונשים, וכדומה. הסיבה השנייה, ופה אני פותח תיבת פנדורה, היא כיסוי תחת. מה אני מתכוון? במידה ואני לא אעשה משהו כמו שצריך, לא רק אני אחטוף בראש, אלא גם המפקד שלי. גם לו יש מפקדים. אם לא התגלחתי בבוקר והמפקד שלי לא שם לב לזה, הרי שמאוחר יותר במהלך היום, המפקד של המפקד שלי יראה אותי מסתובב בבסיס כאשר אינני מגולח, ויתן עונש למפקד שלי. לכן, בשביל לא לחטוף עונש מהמפקד שלו, המפקד שלי יעניש אותי. כך, למעשה, נוצר מצב שאנשים מפעילים כוח (בין אם זה כוח פיזי ובין אם זה פשוט להלחיץ בנאדם) על-מנת לא להיענש. מאוד הוגן, הא? למה אני כותב את כל זה? לא כי עצוב ורע לי בצבא. אני כותב את השורות האלה, כי ברגע שהבנתי למה צועקים ומענישים אותי, הבנתי למעשה למה הצבא שלנו כ"כ כוחני. למה הפגזנו היום את ביירות. למה אנחנו הורגים ילדים בלבנון. למה כל השנים האלה גרמנו כל-כך הרבה סבל שיכולנו למנוע. כי אנחנו לא רוצים להיענש. קצינים בכירים בצבא שלנו לא רוצים שידיחו אותם מהתפקיד, כי הם לא ירו מספיק פגזים או כי הם לא ירו מספיק פצצות. כי הם לא הרסו את הבית של המחבל שהתפוצץ בנתניה, או כי הם לא שלחו מספיק חיילים לתוך לבנון, לההירג. אז כן, אני מתעלם ממאה שנות סכסוך, ואני מתעלם מהעובדה שיורים עלינו בחזרה, ואני מתעלם מהעובדה שאם לא היה צבא, ישראל לא הייתה קיימת. אני מתייחס נקודתית לבעייה שהאופי של הישראלי הממוצע הוא להגן על התחת של עצמו. לא לחטוף עונש. אני מתייחס רק לבעייה הזאת, כי יש פה בעייה שב-א-מ-ת לא ניתן לפתור כ"כ מהר. גם בעוד 30 שנה לא ניתן יהיה לפתור את הכוחניות של צבא ישראל. זה עניין של חינוך, של תרבות. חבל, אם היינו יותר חכמים מזה, יכול היה להיות פה טוב.
היי, אני צורי. התגייסתי לצה"ל לפני כ-4 חודשים. יש לי הרבה על הלב, ואין לי כ"כ איפה לפרוק את זה, היות ואני לא מנהל איזה יומן או משהו בסגנון. אז החלטתי לכתוב את זה פה. למה פה? מיד תדעו. אגב, ד"ש לכל השבים מסמינר מד"צופי. אני -יודע- שנהינתם. מי אני? אני צורי, בן 19 (שכבת "אחווה"), בעבר חניך בקן מרכז ירושלים. הייתי חניך בתנועה בכיתות ז-י"ב, ובשנות התיכון גם הדרכתי והייתי חבר ב-ועדה צופית ירושלים אימפריה. אז לפני 4 חודשים, כאמור, התגייסתי לצבא. לא מאוד רלוונטי לאן בצבא, אבל מי שרוצה לשאול - מוזמן לשאול. הטירונות, שבה כל מה שעושים זה לצעוק עלייך, נגמרה, ואחרי חודשיים בצבא התחלתי קורס. בחישוב מהיר, אנו מבינים שלפני חודשיים התחלתי את הקורס. קורס שבו באמת מתייחסים אלייך פחות או יותר כמו לבנאדם. יש שני מפקדים שמשחקים ב"שוטר טוב, שוטר רע", ועוד כמה מפקדים שפשוט מתייחסים אלייך רגיל. משמעת קיימת, עונשים קיימים, ולמרות זאת - מתייחסים אלייך רגיל. עם זאת, גם המפקדים שאמורים להתייחס אלייך כמו לבנאדם, יכולים להוציא עלייך את כל העצבים שלהם לפעמים. "למה זה?" שאלתי את עצמי. ודאי כי אנחנו עדיין בצבא, והתפקיד של המפקדים הוא לצעוק עלייך כשצריך להכניס בך קצת משמעת. אז זהו, שזה לא מדוייק. ככל שהתקדם לו הקורס, הבנתי כי ישנן שתי סיבות עיקריות לכך שהמחלקה שלי חוטפת בראש כל הזמן: הסיבה הראשונה היא שבאמת צריך להחדיר בנו משמעת. זו אולי לא שיטה שמטפחת את האישיות של הבנאדם, מלמדת אותו לחשוב באופן עצמאי, או בכלליות, עושה טוב עם הנפש של הבנאדם, אבל הצבא לא מנסה להשיג את הדברים האלה. הצבא מנסה להיות יעיל. ובמבחן התוצאה, השיטה של "המפקד צועק על החייל שלו בשביל שהחייל שלו יעשה דברים באופן יעיל יותר" - הוכיחה עצמה כמצויינת. הצבא שלנו אכן יעיל מאוד, בין היתר כי המפקדים צועקים על החיילים, נותנים להם עונשים, וכדומה. הסיבה השנייה, ופה אני פותח תיבת פנדורה, היא כיסוי תחת. מה אני מתכוון? במידה ואני לא אעשה משהו כמו שצריך, לא רק אני אחטוף בראש, אלא גם המפקד שלי. גם לו יש מפקדים. אם לא התגלחתי בבוקר והמפקד שלי לא שם לב לזה, הרי שמאוחר יותר במהלך היום, המפקד של המפקד שלי יראה אותי מסתובב בבסיס כאשר אינני מגולח, ויתן עונש למפקד שלי. לכן, בשביל לא לחטוף עונש מהמפקד שלו, המפקד שלי יעניש אותי. כך, למעשה, נוצר מצב שאנשים מפעילים כוח (בין אם זה כוח פיזי ובין אם זה פשוט להלחיץ בנאדם) על-מנת לא להיענש. מאוד הוגן, הא? למה אני כותב את כל זה? לא כי עצוב ורע לי בצבא. אני כותב את השורות האלה, כי ברגע שהבנתי למה צועקים ומענישים אותי, הבנתי למעשה למה הצבא שלנו כ"כ כוחני. למה הפגזנו היום את ביירות. למה אנחנו הורגים ילדים בלבנון. למה כל השנים האלה גרמנו כל-כך הרבה סבל שיכולנו למנוע. כי אנחנו לא רוצים להיענש. קצינים בכירים בצבא שלנו לא רוצים שידיחו אותם מהתפקיד, כי הם לא ירו מספיק פגזים או כי הם לא ירו מספיק פצצות. כי הם לא הרסו את הבית של המחבל שהתפוצץ בנתניה, או כי הם לא שלחו מספיק חיילים לתוך לבנון, לההירג. אז כן, אני מתעלם ממאה שנות סכסוך, ואני מתעלם מהעובדה שיורים עלינו בחזרה, ואני מתעלם מהעובדה שאם לא היה צבא, ישראל לא הייתה קיימת. אני מתייחס נקודתית לבעייה שהאופי של הישראלי הממוצע הוא להגן על התחת של עצמו. לא לחטוף עונש. אני מתייחס רק לבעייה הזאת, כי יש פה בעייה שב-א-מ-ת לא ניתן לפתור כ"כ מהר. גם בעוד 30 שנה לא ניתן יהיה לפתור את הכוחניות של צבא ישראל. זה עניין של חינוך, של תרבות. חבל, אם היינו יותר חכמים מזה, יכול היה להיות פה טוב.