מונולוג מדהים שאהוב עלי במיוחד!!!!
של פאק , מתוך המחזה "חלום ליל קיץ" של שקספיר. בתאטרון "גשר" משחקת את תפקיד פוק שנהפך לפאק בהצגה החדשה של גשר, יבגניה דודינה המוכשרת שהיא גם קיבלה על תפקידה (ובצדק, התפללתי שהיא תזכה) פרס בפרס התאטרון של השנה האחרונה. המונולוג שאני מביא בפניכם כעת, הוא המונולוג האהוב עלי היותר כי יש משהו בטקסט כל כך יופי, בדמות הזאת כל כך חן ונראה שכיף לשחק אותה ויבגניה עושה את זה בדיוק כמו שאני אוהב: שדון ממש שדון חמוד. בסופה של ההצגה , על התפאורה המרשימה של הדשא הירוק, היא לוקחת ספר ענקקקקק ואומרת את ה"אפילוג" של סוף המחזה, שאגב תורגם ע"י דן אלגמגור. האפילוג קצר, אבל נפלא יותר מכל, מי שמזדהה - מוזמן להגיב לי. (מופיע פאק, לאפילוג) אם בכם מעט פגענו- נא סילחו. זכרו שאנו רק צללים שראיתם בשנתכם, בחלומכם. מה נותר לבני הצל? לפניכם להתנצל. כן, אוהב כל תעלול, אך אודה בלב תמים: גם לתעלול יש גבול שחציתי, לפעמים. לפעמים, כן, גם אני קצת טועה וקצת בודד: אך לטעות- אנושי גם למי שהוא רק שד אל נא בזעמכם אם טעיתי בעפעף. אך טם טיפטפתי אל לבכם- כפכפו נא כף אל כף. גם אם יש הבד דק-דק בניכם לשד כמו פאק- מתי בינינו אין חיץ? בחלום. חלום ליל קיץ. (סוף)