מונולוגים מהקבינה.
גמרתי את החומוס עם הקבאב ורוקנתי אל תוכי בקבוק בירה. קמתי לשלם ולקחתי איתי עוד שישיה לדרך. פניתי לכיוון המשאית. על פני חלפה בלונדינית מדהימה, מאלה שגורמות לך לעיוות אברים כלל גופי, מעינים, צואר, ועד אגן הזין התיכון. מהמוסך הסמוך יצא בריצה גברבר צעיר והביט נדהם בפלא החולף. התחלתי לזמזם את 'אהבת פועלי הבנין' כשהבחור קלט שתפסתי אותו על חם. חיוך נבוך מלווה במשיכת כתפיים אמר לי 'אתה יודע, אנחנו גברים...'. לא יודע לגבי הזמן אבל אני יודע שעוד לא נולד המניאק שלא יסובב את הראש אחרי אלוהית שכזו, ואפילו מישהי יותר אנושית. מדהים לראות את מגוון התרוצים שאנחנו הגברים מוצאים כדי להביט לאחור. החל מאלה שלא דופקים חשבון ופשוט מסתובבים ונועצים עינים, ועד ל'מתוחכמים' שעושים עצמם מחפשים משהו, שכחו משהו, שורכים ת'נעל. הכל למען שבריר שניה של זיון אופטי. אאאחח נשים, אנה היינו מובילים את דמיוננו בלעדיהן? טיפסתי למעלה. הכנסתי את הבירות למקרר הקטן מאחור ויאללה, למדבר. הפעלתי את המזגן, והדיסק המדברי הוכנס אחר כבוד למערכת. אין כמו צלילי עוד מדבשת הגמל ללוות את האניה במסעה הארוך. עוד לא הספקתי להתאקלם בכיסא ולהיפרד מבאר שבע וביציאה הדרומית ניגלתה מולי טרמפיסטית. לוקח לי שניה להחליט לעצור לה. ראש שחרחר מתולתל מציץ אלי מלמטה. העינים מחכות לתשובה נכונה. "היי דרומה, אום רשרש" אני עונה. העינים מחייכות והפה שולף "תודה". היא מטפסת פנימה עם התרמיל. שמלה קיצית שמחמיאה לתואי גופה, ועצמות הצואר עם הכתפיים השזופות עושות לי את זה. "המון תודה שעצרת לי. חשבתי כבר שאני אתייבש בטרמפיאדה כל הלילה." "על לא דבר." אני מניח שהכדור עכשיו אצלי. זה תלוי בי אם אנחנו הולכים לקשקש או לשתוק כל הדרך כמו זוג נשוי, רווי. "את לא מפחדת לתפוס טרמפים? לא הכי בטוח, את יודעת." "כן, אבל זה עדין יותר זול וקצת נזהרים. חוץ מזה שאתה לא נראה לי מזיק." "אני מניח שזו מחמאה אז אני אחליק לך את זה." היא חייכה וחשפה שורה של שיניים צחורות שהובלטו בלובנן על רקע שפתיה הארגמניות ועורה השחום. "אז מה, חופשה?" "כן, בא לי קצת להרגע ולהיות עם עצמי, ונראה לי שבוע בסיני יכול לעזור." "אין לי ספק שיעזור. רוצה בירה? את יכולה להוציא מהמקרר, ושלפי גם לי אחת, אם כבר." "אחלה משאית יש לך כאן. מזגן, מערכת, מקרר, טלויזיה ואפילו מחשב. ואללה אתה מצויד. הרבה זמן אתה נוהג?" "שלוש שנים. לפני זה עבדתי במחשבים, נשבר לי. תסמונת אמריקן ביוטי אם תרצי, רק במקום מקדונלדס העדפתי משאית. אני בדרכים ארבעה, חמישה ימים בשבוע." "מממממ... אמריקן ביוטי, בורח מהבית, אה?" "לא רואים עלייך שאת נושכת." היא צחקה ולגמה מהבירה. השתתקתי. "אני מאוד אוהבת את השיר הזה. סבתא שלי הייתה מקשיבה לו במטבח כשבישלה והייתי מבקשת להנמיך. היא היתה אומרת לי - את השתגעת? זה קלאופטרה! זה עבדול וואהב! לא שמעתי את זה שנים ועכשיו אני מתגעגעת אליה ואני אוהבת את זה. זו תהיה חוצפה אם אני אבקש להשתמש במחשב? לקרוא אימיילים או סתם לגלוש בפורומים למיניהם?" "בטח חוצפה, אבל תרגישי חופשי." היא צללה מול המסך ויאיר דלאל פצח בתקאסים אחרי שעבדל וואהב סיים לבכות את קלאופטרה. "באיזה פורומים את מבקרת?" "סתם, מה שבא, וואלה, תפוז וכאלה."
גמרתי את החומוס עם הקבאב ורוקנתי אל תוכי בקבוק בירה. קמתי לשלם ולקחתי איתי עוד שישיה לדרך. פניתי לכיוון המשאית. על פני חלפה בלונדינית מדהימה, מאלה שגורמות לך לעיוות אברים כלל גופי, מעינים, צואר, ועד אגן הזין התיכון. מהמוסך הסמוך יצא בריצה גברבר צעיר והביט נדהם בפלא החולף. התחלתי לזמזם את 'אהבת פועלי הבנין' כשהבחור קלט שתפסתי אותו על חם. חיוך נבוך מלווה במשיכת כתפיים אמר לי 'אתה יודע, אנחנו גברים...'. לא יודע לגבי הזמן אבל אני יודע שעוד לא נולד המניאק שלא יסובב את הראש אחרי אלוהית שכזו, ואפילו מישהי יותר אנושית. מדהים לראות את מגוון התרוצים שאנחנו הגברים מוצאים כדי להביט לאחור. החל מאלה שלא דופקים חשבון ופשוט מסתובבים ונועצים עינים, ועד ל'מתוחכמים' שעושים עצמם מחפשים משהו, שכחו משהו, שורכים ת'נעל. הכל למען שבריר שניה של זיון אופטי. אאאחח נשים, אנה היינו מובילים את דמיוננו בלעדיהן? טיפסתי למעלה. הכנסתי את הבירות למקרר הקטן מאחור ויאללה, למדבר. הפעלתי את המזגן, והדיסק המדברי הוכנס אחר כבוד למערכת. אין כמו צלילי עוד מדבשת הגמל ללוות את האניה במסעה הארוך. עוד לא הספקתי להתאקלם בכיסא ולהיפרד מבאר שבע וביציאה הדרומית ניגלתה מולי טרמפיסטית. לוקח לי שניה להחליט לעצור לה. ראש שחרחר מתולתל מציץ אלי מלמטה. העינים מחכות לתשובה נכונה. "היי דרומה, אום רשרש" אני עונה. העינים מחייכות והפה שולף "תודה". היא מטפסת פנימה עם התרמיל. שמלה קיצית שמחמיאה לתואי גופה, ועצמות הצואר עם הכתפיים השזופות עושות לי את זה. "המון תודה שעצרת לי. חשבתי כבר שאני אתייבש בטרמפיאדה כל הלילה." "על לא דבר." אני מניח שהכדור עכשיו אצלי. זה תלוי בי אם אנחנו הולכים לקשקש או לשתוק כל הדרך כמו זוג נשוי, רווי. "את לא מפחדת לתפוס טרמפים? לא הכי בטוח, את יודעת." "כן, אבל זה עדין יותר זול וקצת נזהרים. חוץ מזה שאתה לא נראה לי מזיק." "אני מניח שזו מחמאה אז אני אחליק לך את זה." היא חייכה וחשפה שורה של שיניים צחורות שהובלטו בלובנן על רקע שפתיה הארגמניות ועורה השחום. "אז מה, חופשה?" "כן, בא לי קצת להרגע ולהיות עם עצמי, ונראה לי שבוע בסיני יכול לעזור." "אין לי ספק שיעזור. רוצה בירה? את יכולה להוציא מהמקרר, ושלפי גם לי אחת, אם כבר." "אחלה משאית יש לך כאן. מזגן, מערכת, מקרר, טלויזיה ואפילו מחשב. ואללה אתה מצויד. הרבה זמן אתה נוהג?" "שלוש שנים. לפני זה עבדתי במחשבים, נשבר לי. תסמונת אמריקן ביוטי אם תרצי, רק במקום מקדונלדס העדפתי משאית. אני בדרכים ארבעה, חמישה ימים בשבוע." "מממממ... אמריקן ביוטי, בורח מהבית, אה?" "לא רואים עלייך שאת נושכת." היא צחקה ולגמה מהבירה. השתתקתי. "אני מאוד אוהבת את השיר הזה. סבתא שלי הייתה מקשיבה לו במטבח כשבישלה והייתי מבקשת להנמיך. היא היתה אומרת לי - את השתגעת? זה קלאופטרה! זה עבדול וואהב! לא שמעתי את זה שנים ועכשיו אני מתגעגעת אליה ואני אוהבת את זה. זו תהיה חוצפה אם אני אבקש להשתמש במחשב? לקרוא אימיילים או סתם לגלוש בפורומים למיניהם?" "בטח חוצפה, אבל תרגישי חופשי." היא צללה מול המסך ויאיר דלאל פצח בתקאסים אחרי שעבדל וואהב סיים לבכות את קלאופטרה. "באיזה פורומים את מבקרת?" "סתם, מה שבא, וואלה, תפוז וכאלה."
