מומלצים ל- 21/1
- פותח הנושא דנטל
- פורסם בתאריך
סיגל שהרבני
New member
s h o o s h a
New member
הטרדה מינית – תוספת סעיף לחוק הקיים
ראוי לציין כי נושא ההטרדות המיניות הנו נושא חשוב וכאוב ואנו נעשה כמיטב יכולתנו להיאבק בתופעה ולגנות כל מי שינהג באופן שיבזה נשים אולם מאידך, חובה עלינו לגנות נשים אשר לקחו את החוק הזה ועשו ממנו כלי ניגוח ורצח אופי. כדי לקדם את הנושא החשוב אנו מבקשים מכל אחד ואחת מכם לחתום על העצומה אשר תועבר אל שר המשפטים.
ראוי לציין כי נושא ההטרדות המיניות הנו נושא חשוב וכאוב ואנו נעשה כמיטב יכולתנו להיאבק בתופעה ולגנות כל מי שינהג באופן שיבזה נשים אולם מאידך, חובה עלינו לגנות נשים אשר לקחו את החוק הזה ועשו ממנו כלי ניגוח ורצח אופי. כדי לקדם את הנושא החשוב אנו מבקשים מכל אחד ואחת מכם לחתום על העצומה אשר תועבר אל שר המשפטים.
יש לכם שאלות לפוסיקאט דולז../images/Emo35.gif
שתים מחברות הפורום השתתפו בתחרות שג'סיקה סותה (אחת מחברות הלהקה) עשתה. ולא רק שהן השתתפו הן גם זכו
במה הן זכו? בטיסה להופעה של הפוסיקאט דולז ובפגישה עם חברות הלהקה
וכרגע יש בפורום שרשור שאלות שכל מי שרוצה יכול לשרשר את שאלתו וחברות הפורום שזכו ישאלו את הפוסיקאט דולז
בואו תבדקו את שרשור השאלות בפורום של הפוסיקאט דולז
שתים מחברות הפורום השתתפו בתחרות שג'סיקה סותה (אחת מחברות הלהקה) עשתה. ולא רק שהן השתתפו הן גם זכו
הירח מאיר תמיד
New member
מכתב לחברות
i n n e r p e a c e
New member
יש לכם חבר שבאמת מבין אותכם?
האם האנשים שבאמת מבינים אותנו ואנחנו מרגישים לידם הכי אמיתיים שרק אפשר בלי מסכות ופוזות אלה ממש אמיתיים הם בודדים בחיינו ??או שבעצם אם נאפשר להם להגיע הם יכולים להיות הרבה אני לא מאמינה בכמות אלה באיכות לא רוצה סתם חברים צבועים אני רוצה להרגיש שהם מקבלים אותי ללא תנאי ואני אותם וזה קשה כי בכל חברות יש אינטרסים אנחנו מהיסוד של היותנו בני אדם אנחנו אגואיסטים אבל ברגע שאפשר להגיע לרמת הבנה והזדהות זה חיבור נדיר ויקר האם להשאר בחברות שאינה אמיתית או להתנתק ממנה? מוזמנים לעזור למתלבטת בפורום שלמות פנימית
האם האנשים שבאמת מבינים אותנו ואנחנו מרגישים לידם הכי אמיתיים שרק אפשר בלי מסכות ופוזות אלה ממש אמיתיים הם בודדים בחיינו ??או שבעצם אם נאפשר להם להגיע הם יכולים להיות הרבה אני לא מאמינה בכמות אלה באיכות לא רוצה סתם חברים צבועים אני רוצה להרגיש שהם מקבלים אותי ללא תנאי ואני אותם וזה קשה כי בכל חברות יש אינטרסים אנחנו מהיסוד של היותנו בני אדם אנחנו אגואיסטים אבל ברגע שאפשר להגיע לרמת הבנה והזדהות זה חיבור נדיר ויקר האם להשאר בחברות שאינה אמיתית או להתנתק ממנה? מוזמנים לעזור למתלבטת בפורום שלמות פנימית
מאורת הנחש
New member
ככל שהפירניאה גדולה יותר, כן כך ,,
ככל שהפירניאה גדולה יותר, כן כך הסיכוי שתיטרף ע"י חבריה... מאמרון קצר/אקטואליה. אחמדיניג'ד, וחורת האאיטולות השולטות באירן - על משקל להקת פירינאות.http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=890480
ככל שהפירניאה גדולה יותר, כן כך הסיכוי שתיטרף ע"י חבריה... מאמרון קצר/אקטואליה. אחמדיניג'ד, וחורת האאיטולות השולטות באירן - על משקל להקת פירינאות.http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=890480
החברות בגדו בי
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=613&msgid=92702372 אז זהו אני מרימה ידיים.. מאת: הירח מאיר תמידו 20/01/07 | 23:50 לכן, אני לא בנאדם שנשבר בקלות. אני באמת שלא. עובדה, נלחמתי להיות בקשר איתכן. נלחמתי שנתיים וזהו השלב שאני כבר לא יכולה יותר.אני לא יכולה לשבת כאן מאחורי המסך ולחכות שאתן תואילו בטובכן להתחבר למסן או להקדיש לי 5 דקות מהזמן שלכן. 5 דקות לא יעשו כלום. 5 דקות של "מה נשמע" ו"מה חדש". לא מבקשת יותר מזה. באמת שלא. 5 דקות שאני ארגיש שאני מספיק חשובה לכן. אז ניסיתי לתקשר איתכן. קמתי ב7 בבוקר במשך השבוע כדי להתחבר ולקשקש איתכן לפני שאני הלכתי לבית ספר אבל, זה היה לשווא. אתן לא התחברתן כל כך. בשבתות הייתי מתעוררת ב8-9 בבוקר כדי שתוכלו לדבר איתי. אבל גם את זה לא הערכתן מספיק. פיתחתי מעין תלות בכן עד כדי כך שהרחקתי ממני את כל החברות החדשות שלי. לא נתתי להן לחדור אליי כי האמנתי שאולי באיזשהי דרך עוד אצליח לתקשר איתכן. טעיתי. להגיד לכן את האמת? היו ימים שבכיתי בלילות. בכיתי מרוב געגועים אליכן אבל, למה כבר ציפיתי? לכלום. לכן יש את החיים בישראל בדיוק כמו שרציתן. לכן יש אחת את השניה בזמן שלי היה רק את עצמי. לאט לאט התחלתי להבין שאין מצב שאני אוכל לתקשר איתכן ואז הכרזתי על זה שאני טסה לישראל, אליכן. התרגשתן. פתאום התחלתן ליצור קשר. לשאול "מתי את באה" ו"לכמה זמן את באה". רציתי שזה ישאר לנצח. אבל לא זה לא נשאר. אחרי שבילנו את רוב הקיץ ביחד. היה איזשהו שלב שבו הייתי צריכה לחזור. לכל תקופה יש סוף, אתן יודעות. נסעתי והתאפקתי לא לבכות. חזרתי הבייתה בידיעה שאתן תתחילו לישמור איתי על קשר. כמו תמיד, טעיתי. אני לא נוטרת טינה באמת שלא. אני שכחתי לציין שבמשך 10 ימים אחרי שחזרתי שקעתי בדיכאון. רציתי לחזור לישראל. רציתי לחזור אליכן. טיפשה שכמותי. השלתי את עצמי. ביום העשירי אמא שלי "העירה" אותי מדיכאון. הבנתי שאין טעם להמשיך ולשקוע בדיכאון בזמן שאתן מבלות אחת עם השניה. אני לא מנסה לפגוע בכן. אין לי שום כוונה. אז התחילה שנת הלימודים. התחלתי כיתה יא'. מי היה מאמין? הבנתי שאם אני אמשיך לשבת ולחכות שאתן תזמו משהו, אני טועה כמו בשאר הפעמים. לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי להנות. התחלתי להכיר חברות חדשות. נוצרו לי חברות טובות חדשות. עם הזמן שכחתי ממכן. אני לא ראיתי טעם עוד לשבת ולחכות. גם עכשיו אני עדיין לא רואה שום טעם לשבת ולחכות. שנתיים חיכיתי בשביל שנוכל לשמור על קשר למרות המרחק. שנתיים ישבתי וחיכיתי כדי שתקדישו לי קצת זמן מלוח הזמן שלכן. השנתיים האלו של התמימות והחוסר ביטחון תמו. אני יושבת כאן מאחורי המסך בתובנה שזהו אתן תשארו כמו שאתן. אין לי שום טעם ושום כוונה יותר לנסות ליצור יותר קשר איתכן. אתן רוצות להיות בקשר? תתחילו ליזום. תתחילו לחפש אותי ואולי. אולי אתן תמצאו אותי. אני לא יכולה להבטיח שום דבר. אני שוב חוזרת וכותבת אין לי טינה אליכן. אני גם לא מתכוונת לשמור. פשוט נמאס לי לחכות לכן. נמאס לי לשמוע עד כמה שאתן נהנות ביחד. עד כמה שטוב לכם. עכשיו אני צוחקת על כמה טיפשה הייתי במשך השנתיים האחרונות ואני צועדת עם יד על הלב ובגאווה. יש לי חברות אחרות. אתן מפסידות. אתן מפסידות את הקשר איתי! אתן "תקועות" בחיים ישנים ואני רק מתחילה לחיות. מתחילה לחיות חיים חדשים ויש לי הודעה קטנה: אתן לא כלולות בהן! לא רוצה יותר לסבול מכן. אז זהו בנות, חברות טובות לשעבר, אני מרימה ידיים. אני לא מנסה יותר ליצור קשר איתכן. רק חבל לי שלקחו לי שנתיים להבין את זה אבל, העיקר שהבנתי את זה בסוף. מוטב מאוחר מאשר אף פעם. אני מהיום יוצרת קשר עם חברות החדשות שלי. קובעת איתן למתי שבא לי ופשוט לא רוצה לשמוע או לדבר עליכן יותר. אני מאחלת לכן שיהיו לכן חיים טובים. שלכן, קרן חברתכן לשעבר.
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=613&msgid=92702372 אז זהו אני מרימה ידיים.. מאת: הירח מאיר תמידו 20/01/07 | 23:50 לכן, אני לא בנאדם שנשבר בקלות. אני באמת שלא. עובדה, נלחמתי להיות בקשר איתכן. נלחמתי שנתיים וזהו השלב שאני כבר לא יכולה יותר.אני לא יכולה לשבת כאן מאחורי המסך ולחכות שאתן תואילו בטובכן להתחבר למסן או להקדיש לי 5 דקות מהזמן שלכן. 5 דקות לא יעשו כלום. 5 דקות של "מה נשמע" ו"מה חדש". לא מבקשת יותר מזה. באמת שלא. 5 דקות שאני ארגיש שאני מספיק חשובה לכן. אז ניסיתי לתקשר איתכן. קמתי ב7 בבוקר במשך השבוע כדי להתחבר ולקשקש איתכן לפני שאני הלכתי לבית ספר אבל, זה היה לשווא. אתן לא התחברתן כל כך. בשבתות הייתי מתעוררת ב8-9 בבוקר כדי שתוכלו לדבר איתי. אבל גם את זה לא הערכתן מספיק. פיתחתי מעין תלות בכן עד כדי כך שהרחקתי ממני את כל החברות החדשות שלי. לא נתתי להן לחדור אליי כי האמנתי שאולי באיזשהי דרך עוד אצליח לתקשר איתכן. טעיתי. להגיד לכן את האמת? היו ימים שבכיתי בלילות. בכיתי מרוב געגועים אליכן אבל, למה כבר ציפיתי? לכלום. לכן יש את החיים בישראל בדיוק כמו שרציתן. לכן יש אחת את השניה בזמן שלי היה רק את עצמי. לאט לאט התחלתי להבין שאין מצב שאני אוכל לתקשר איתכן ואז הכרזתי על זה שאני טסה לישראל, אליכן. התרגשתן. פתאום התחלתן ליצור קשר. לשאול "מתי את באה" ו"לכמה זמן את באה". רציתי שזה ישאר לנצח. אבל לא זה לא נשאר. אחרי שבילנו את רוב הקיץ ביחד. היה איזשהו שלב שבו הייתי צריכה לחזור. לכל תקופה יש סוף, אתן יודעות. נסעתי והתאפקתי לא לבכות. חזרתי הבייתה בידיעה שאתן תתחילו לישמור איתי על קשר. כמו תמיד, טעיתי. אני לא נוטרת טינה באמת שלא. אני שכחתי לציין שבמשך 10 ימים אחרי שחזרתי שקעתי בדיכאון. רציתי לחזור לישראל. רציתי לחזור אליכן. טיפשה שכמותי. השלתי את עצמי. ביום העשירי אמא שלי "העירה" אותי מדיכאון. הבנתי שאין טעם להמשיך ולשקוע בדיכאון בזמן שאתן מבלות אחת עם השניה. אני לא מנסה לפגוע בכן. אין לי שום כוונה. אז התחילה שנת הלימודים. התחלתי כיתה יא'. מי היה מאמין? הבנתי שאם אני אמשיך לשבת ולחכות שאתן תזמו משהו, אני טועה כמו בשאר הפעמים. לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי להנות. התחלתי להכיר חברות חדשות. נוצרו לי חברות טובות חדשות. עם הזמן שכחתי ממכן. אני לא ראיתי טעם עוד לשבת ולחכות. גם עכשיו אני עדיין לא רואה שום טעם לשבת ולחכות. שנתיים חיכיתי בשביל שנוכל לשמור על קשר למרות המרחק. שנתיים ישבתי וחיכיתי כדי שתקדישו לי קצת זמן מלוח הזמן שלכן. השנתיים האלו של התמימות והחוסר ביטחון תמו. אני יושבת כאן מאחורי המסך בתובנה שזהו אתן תשארו כמו שאתן. אין לי שום טעם ושום כוונה יותר לנסות ליצור יותר קשר איתכן. אתן רוצות להיות בקשר? תתחילו ליזום. תתחילו לחפש אותי ואולי. אולי אתן תמצאו אותי. אני לא יכולה להבטיח שום דבר. אני שוב חוזרת וכותבת אין לי טינה אליכן. אני גם לא מתכוונת לשמור. פשוט נמאס לי לחכות לכן. נמאס לי לשמוע עד כמה שאתן נהנות ביחד. עד כמה שטוב לכם. עכשיו אני צוחקת על כמה טיפשה הייתי במשך השנתיים האחרונות ואני צועדת עם יד על הלב ובגאווה. יש לי חברות אחרות. אתן מפסידות. אתן מפסידות את הקשר איתי! אתן "תקועות" בחיים ישנים ואני רק מתחילה לחיות. מתחילה לחיות חיים חדשים ויש לי הודעה קטנה: אתן לא כלולות בהן! לא רוצה יותר לסבול מכן. אז זהו בנות, חברות טובות לשעבר, אני מרימה ידיים. אני לא מנסה יותר ליצור קשר איתכן. רק חבל לי שלקחו לי שנתיים להבין את זה אבל, העיקר שהבנתי את זה בסוף. מוטב מאוחר מאשר אף פעם. אני מהיום יוצרת קשר עם חברות החדשות שלי. קובעת איתן למתי שבא לי ופשוט לא רוצה לשמוע או לדבר עליכן יותר. אני מאחלת לכן שיהיו לכן חיים טובים. שלכן, קרן חברתכן לשעבר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.