סיפורה של אשה מוכה ששרדה והחלימה
אלמונימית היתה שם, עברה התעללות נפשית ופיזית, שרדה את הזוועות, הצילה את עצמה וכותבת היום לנשים שנמצאות במצבה מתוך תקווה לחזק אותן ולעודד אותן לא להישאר במקום הנורא הזה, בכלא של החיים. "...בחרתי להיות כלואה במערכת יחסים שכנראה היה לי נוח שם אבל לא טוב בכלל, ולא שהיה מדובר בויכוחים או באי התאמה כללית אלא יותר מכך, אלימות, אלימות נפשית שפגעה במי שאני, אחר כך הגיעה גם האלימות הפיזית אותה בחרתי להסתיר מהסובבים אותי, מהקרובים אלי ולמה? שאלה שלא היתה לי תשובה עליה באותן שנים, אולי התביישתי ממה שיגידו כולם ובכך
נשארתי סובלת בכלא של החיים - נשואין כושלים. אנשים ברחוב הביטו בי כשהייתי בדרכי להגשת צו הגנה, לראשונה היתה בי מין גאווה, "כן, זאת אני, אשה אמיצה וחזקה שלא מתביישת במה שכולם היום רואים, אני היום גיבורה, אני היום מקבלת את האומץ לעשות סוף למעגל האלימות הזה בלי שום פחד של להשאר לבד, בלי שום פחד של מה יגידו אחרים, כך חשבתי וריחמתי על אותן נשים שללא ספק עדיין תקועות בכלא של החיים – האלימות..."