האשליה שבתואר
התחלתם ללמוד באוניברסיטה או אולי במכללה. בין שיעור לשיעור וישיבה בקפיטריה אתם חושבים על החיים שאחרי, על המשרה הנחשקת שאליה תגיעו בזכות התואר. בעבר ניתן היה לקבל תואר ראשון באוניברסיטאות בלבד. לא רבים זכו להכנס בשערי האקדמיה, ולאחר הלימודים הגיעו למשרות אקדמיות. מאז שנות ה-90 נפתחו בזו אחר זו תוכניות לימוד לתואר ראשון, במכללות ציבוריות ופרטיות בכל רחבי הארץ. לא עוד תואר קשה להשגה ורחוק מהבית, כי אם מעכשיו תואר ראשון ליד הבית ועם תנאי קבלה קלים יותר. מה יכול להיות מבורך מזה, שכל בעל נתונים ממוצע, יוכל לקבל את התואר. תואר. אך האם אין כאן מוקש? אמנם קל יותר להיג תואר ראשון, אך בכל שנה יוצאים אלפי אקדמאים לשוק העבודה, ורבים אינם מגיעים לעבודה הנחשקת. רבים מאוד אפילו. אקדמאי כיום איננו יחיד סגולה, בעל כישורים מיוחדים, אלא עוד אחד מתוך אלפי מועמדים לעבודה. בשוק של מעסיקים מעמדם בשפל: המשרות המוצעות לבעלי תואר ראשון הן ברובן משרות של שירות לקוחות, מכירות ושכמותן. האם בשביל זה למדנו? שהרי למשרות אלה מתקבלים גם שאינם בעלי תארים. אם לא למדת רפואה,סיעוד, ראיית חשבון ושאר מקצועות שכאלה, התואר לא יקנה לך עבודה, אך תוכל תמיד לחייך אל התעודה שתלויה על הקיר. האם במצב זה יש מקום לעודד לימודים אקדמאיים, כאשר שוק התעסוקה אינו זקוק לכל כך הרבה אקדמאים? האם אין זו דוגמא לאשליה שבתואר? (הכותב סיים לימודי מנהל עסקים במכללה ידועה)
