סליחה... הרי היא לפניכם...
ריקוד הזוי- מאת: קרני פורום: סיפורים מהחיים והאינטרנט היא הילכה כמו שלד בעולם המטורף הזה. שום דבר לא הסעיר אותה, כלום לא דיבר אליה. העבודה הייתה משעממת ומתישה. היו ימים שנסעה לכל רחבי הארץ, ימים שהשתנקה מול המסך בחדר האביך של בניין המשרדים. המשכורת גם לא היתה גדולה כדי לכסות את המינוס. הדירה שהיא גרה בה הייתה גדולה מדי, מאובקת מדי, שקטה מדי. היא הייתה חוזרת הביתה ושומעת את הדי הנשימות שלה. מדליקה את הטלויזיה, פותחת את המקרר. ריק. בכל זאת מוצאת משהו לחטוף שלא עבר תוקפו. מחממת את השאריות במיקרוגל, ובנתיים בוהה מבעד לחלון ובראש שלה שומעת את ההורים "מתי כבר תתחילי להיות רצינית בחיים שלך? ומה עם חבר? מתי כבר תהיי רצינית? את לא מיס יוניברס וכבר לא צעירה! מה זה כל הדרישות האלו?" "טווווו" צלצול המיקרוגל. האוכל מוכן. שוקעת על הספה מול הטלויזיה. רגליים על השולחן. "בפיגוע שארע היום בירושלים נהרגו..." היא מעבירה ערוץ. הטלפון מצלצל "אז איך אני אזהה אותך?" היא שואלת מתוך הרגל. "נקבע ב-11?" הוא מציע. "אההה" חיפשה בתיק את ההזמנה למסיבה של הידוענים בציבור. מתחילה ב-11. קבעו ל-10. היא נרדמה מול הטלויזיה עם הבגדים והנעליים. רעש של וידאו קליפ צורם העיר אותה. השעה הייתה כבר 9:50. היא לקחה את הקסדה ועלתה על האופנוע. הגיעה למקום המפגש באיחור של 5 דקות. הוא כבר היה שם, לחוץ כולו, לבוש במיטב מחלצותיו, מגולח ובוודאי מריח ריח רענן. היא יישרה את הקמטים במכנסיים וחייכה. השיחה קלחה ברדידות, "משקאות חופשי" נזכרה בהזמנה. עוד ניסיון לנשק אותה, לגעת לה בשדיים, ועוד פגישה עיוורת הסתיימה. היא דהרה על האופנוע והאדרנלין בוער בתוכה. "הערב אני אשיג לי מישהו, הערב הכל ישתנה" שיננה לתוך הקסדה. המקום היה די בתול. כמה אנשים יושבים על הבר. היא פגשה את אחותה וחבר שלה. היא כבר גמרה בירה אחת. בחור נחמד עבר והתבונן בה. לאט לאט הרחבה החלה להתמלא, התקליטן קיבל את האות והכל מסביב בער. "זאת כוס הוודקה תפוזים השנייה שלי" אמרה לעצמה כמו לאשר את הספירה. היא ראתה איך הגופייה הלבנה שלבשה בוהקת ונוצצת באור הנאון. הרימה את ידה למעלה, "לא התקלחתי היום" עשן החל להתפזר על רחבת הריקודים והיא ראתה עוד בחור "הערב אני אשיג לי מישהו, הערב הכל ישתנה" זכרה לעצמה בערפול. החלה לרקוד עבורו, לעשות לו עיניים. הוא לא הפסיק לנעוץ מבטו. סיימה את הלגימה האחרונה מהמשקה שבידה, לא מרגישה את טעמו, לא יודעת מספרו. כבר לא שמעה את המוסיקה, רק הרגישה אותה והתנועעה בקצב הזוי. התנועעה אל מול העיניים שלו. לפתע הוא נעלם. היא נשענה על הבר ועצמה את העיניים. רצתה להקיא. הלכה לשירותים, שטפה את הפנים וכשיצאה, ראתה אותו. הוא חיכה לה. משך את זרועה ולחש לה באוזן "את סקסית ואני דודו" היא חייכה "כן, גם אתה" השיבה. הוא העביר את ידו על זרועה, ושיחק בשערה. העולם הסתובב מולה והיא נשענה על הקיר. שקט. לא שומעת כלום. "מי זה הבחור הזה שעומד מולי?" "איפה אני?" "בטח אחותי דואגת" "מה אני עושה כאן?" הוא נשך לה את תנוך האוזן וליקק את לחיה. המגע הרטוב העיר אותה מהתרדמה, התבוננה בו במבט מצועף, סובבה לו את גבה והלכה. צעדה היישר לרחבת הריקודים. הלמות התופים, הקלידים דפקו בראשה. היא שוב זזה ללא שליטה, תנועותיה הזויות. אחר התחיל לרקוד מולה. קפץ איתה, הזיע איתה, השתולל. "בואי ננוח קצת" לחש באוזנה. נעמדו ליד הבר עם כוס משקה. החלו לדבר, השיחה קלחה והייתה נחמדה. היא נשמה אויר חדש "הערב אני אשיג לי מישהו, הערב הכל ישתנה" בזוית עינה ראתה את דודו חושק שיניים, מתהלך הלוך וחזור ולא מרפה. "בוא נצא מכאן" הציעה "גם כך המסיבה דועכת" "מאה אחוז, אני רק הולך להגיד לחבר שלי אני פשוט לא מהעיר ואני צריך להביא את התיק ממנו" הלומת שיכר הלכה לשירותים. דודו קפץ משום מקום. היא חייכה והמשיכה ללכת. הוא החזיק את זרועה ומשך אותה לשירותים. היא התנגדה. "עזוב! לא רוצה" שמעה את עצמה אומרת. "בואי איתי, אני לא יכול להתאפק" אמר לה והעצים את אחיזתו בזרועה. לפתע הגיח מישהו מדלת השירותים האחרת. דודו הרפה אחיזתו. היא נכנסה מהר לשירותים וסגרה אחריה את הדלת, מתנשפת. "הערב אני אשיג לי מישהו, הערב הכל ישתנה" שמעה את הד עצמה. כאשר הייתה בטוחה שאין אף אחד מאחורי הדלת, יצאה ומיהרה לצאת. הוא חיכה לה בחוץ "איפה היית?" שאל. "בשירותים" ענתה והשפילה מבטה. הם עלו על האופנוע. היא נסעה בלי לדעת לאן היא נוסעת ואיך היא רואה את הכביש. "אני לא אשכב איתך" היא הצהירה. בבוקר, היא פקחה עיניה וראשה צרח באימת אלכוהול. סובבה ראשה וראתה בחור ערום ישן לצידה על המיטה. "קום, כבר בוקר!" העירה אותו. הוא פקח עיניו בעצלות, העביר יד מלטפת על השד הפרוץ בחולצתה, התלבש, והלך. כשנסגרה הדלת היא רחצה מעליה את האלכוהול שיפשפה חזק את מגעיו של דודו את מגעיו של אותו בחור שאפילו לא ידעה את שמו והמשיכה להלך כמו שלד בעולם המטורף הזה, בו שום דבר לא מסעיר אותה וכלום לא מדבר אליה.
