מוכרחה לשתף...

[כרמית מ.]

מוכרחה לשתף...

סליחה על השוויץ, אבל מוכרחה לשתף בקורותינו היום. נסענו לחיפה, ל"חג של החגים" (אני לא יודעת אם זה ממשיך - אבל אם כן - מומלץ!). בין השאר, היתה שם חברה שחילקה, כפרסומת, בלונים (רגילים) עם גז. לקחנו לילדים ועוד אחד לתיק. בהמשך, כבר במקום אחר, הפרחנו את הבלון של התיק, ומיתר רצתה להפריח גם את שלה. אוריין לא רצה להפריח את שלו. אין בעיה. עוד המשך יצאנו לאכול, הבלון של אוריין נשאר באוטו. קצת אחרי שחזרנו, קלטנו שהבלון לא שם. אין לנו מושג מתי ואיך, אבל הוא הצליח לברוח. אוריין היה עצוב (אם כי לא "השתולל", מה שדי יוצא דופן בזמן האחרון. אני צריכה לזכור לשבח אותו אחר כך...). ניסינו להעלות רעיונות איך הוא נעלם, ולא הצלחנו למצוא משהו הגיוני. אחרי כמה דקות של שקט, מיתר אומרת, שאבא של אור (ילדה מהגן) נתן לה שני בלונים ביומולדת של אור (לפני כשבועיים), והיא יכולה להציע אחד לאוריין. הוא כמובן שמח מאד, והלב שלי... נמס מטוב לבה והאמפטיה של הגמדה הזאת (בת 3.8). יש לציין שגם אוריין מתחלק איתה בדברים שלו, גם כשהם חשובים לו (אפילו ממתקים), אבל הפעם מה שהמיס אותי במיוחד זו המחשבה הרבה שהיא השקיעה בנושא. אני אוהבת את הילדה הזאת! (וגם את הילד הזה!).

 

[דליה.ד]

../images/Emo24.gifאכן, ילדה רגישה ונהדרת!

 

[limori]

../images/Emo45.gif

 

[חגית ויובל]

איזה מקסימה נדיבת לב ../images/Emo13.gif

 

[כרמית מ.]

תודה (*: בסופו של דבר

אחרי שהם קמו משינת הצהרים והם נזכרו בעניין - מיתר לא מצאה את הבלון התכלת שתכננה לתת (די "דווקא", כי הוא רצה את הכתום, שזה הצבע האהוב עליו, ותכלת זה דווקא הצבע האהוב עליה - אבל זכותה). בהתחלה היא נתנה לו מטבע שוקולד משלה (עודפי החג...) "כדי שלא יהיה עצוב", ובהמשך היא החליטה לתת לו את הבלון הכתום - היחיד שלה.

 

[לאה_מ]

מקסים ../images/Emo99.gif

 

[נעה גל]

איזו חמודה!

אני מתענגת לגלות כל פעם מחדש שילדים הם מטבעם נדיבים ואמפתיים. כל מה שהיינו רוצים שיהיו, הם כבר כאלה. לפעמים נדמה לי שרק צריכה להיות הסיטואציה המתאימה כדי שהתכונות האלה יבואו לידי ביטוי. מיתר כנראה, הבינה באמת את העצב של אוריין ופעלה בדרך הכי טבעית. מקסים ומרגש.