אני חושבת שלי זה קצת ברור
לפחות אני זוכרת כאן את מה שאני חושבת - זה נוראי שבגלל אידיוט אחד עדר שלם נאכל. מת. אין יותר. (אתם גם צמחונים בבית, לא?) בגלל טעות של מישהו לא רציני גורם שלישי, שלא עשה שום דבר רע, צריך לסבול. זה לא פייר. ומה שעוד יותר נורא - הוא שככה זה גם בחיים האמיתיים. לפעמים נפגעים בלי סיבה, בגלל טיפשות של מישהו אחר. ולהפגע זה לא כיף משום סיבה. אבל אם במצבים אחרים אפשר עוד להפיק לקחים וללמוד מהסיטואציה, או להזהר שהיא לא תקרה, מה אפשר לעשות במצב כמו בסיפור? מה יכלו הכבשים המסכנות לעשות כדי להציל את חייהן? ומעבר לכך - זו בגידה באמון. הרועה היה אמור לשמור עליהן. הן שמו את החיים שלהם בידיו. והן גילו שבגלל חוסר האחריות שלו אי אפשר לסמוך עליו. זאת תחושה די קשה. במיוחד אם את משליכה את זה לחיי המשפחה של הילדה - אמרת שסיפרת את הסיפור בעקבות התנהגות של אחד הילדים האחרים. האם הוא גדול ממנה? ומה מערכת היחסים ביניהם? אולי הסיפור הזה גרם לה להבין בדרך כלשהי שלא תמיד היא תוכל לסמוך עליו, או עליכם, או על משהו שמבחינתה שם כדי לשמור עליה. זה מעציב מאוד כשחפים מפשע מתים. הבת שלך נשמעת ילדה רגישה ואכפתית. אני לא יודעת איך אפשר לתקן את ההרגשה הזו, אבל אני יכולה להבין למה הסיפור הזה משאיר תחושה קשה. אם אחד מהדברים שאמרתי כאן יכול להתאים למקרה שלך, אפשר אולי להמשיך את האסוציאציות הלאה.... ואולי לא. אולי זו רק נקודת המבט שלי. מקווה שהיא תמצא בקרוב סיפור שייתן לה כוח ועידוד, וישכיח ממנה את הסיפור הזה.
