מחפשת אור1
New member
מוטרדת מהקשר
הי פעם ראשונה שנכנסתי לפורום זה. אשמח לעצתכם. אני בת 32. עובדת בחצי משרה ועובדת על תיזה שאני מושכת הרבה זמן. אני כנראה בדיכאון, אבל מנסה להלחם בזה. יש לי "חבר" 8 חודשים. מנסיוני, אני מנסה להתמודד עם דברים כמה שיותר לבד. הוא יודע שאני לוקחת תרופות נגד דיכאון ושאני דיכאונית. אני מנסה לא לדבר על זה.. אני לא מרוצה מכל מיני דברים אצלו. יש לו אובססיות ולפעמים ההתנהגות שלו נראת לי מופרעת בנושא נקיון. אני חיה עם שותפה. כבר תקופה ארוכה שאני לא מבשלת, ואני ישנה המון... הוא מבקר אותי. הוא מן מוצלח כזה, עם דוקטורט, עושה המון כסף, עושה כושר... הוא מבקר אותי המון על זה שאני ישנה, לא לומדת, ולפעמים ההערות שלו מעליבות. כל פעם נראה לי שזה מגיע לאיזשהו שיא ואז הוא מפתיע אותי עם התנהגות מעליבה אחרת... אני מנסה לדבר איתו, הוא מתנצל, ואז זה חוזר. אתמול התקדמתי התקדמות משמעותית עם הצעת המחקר שלי, ומאוד שמחתי וציפיתי שגם הוא ישמח. התגובה שלו היתה- לי זה לקח שבוע לכתוב את הצעת המחקר.. הוא אמר את זה לטענתו בצחוק, אבל התאכזבתי מהתגובה שלו... הוא ידע שאני נאבקת כדי להתקדם עם הלימודים. גם ככה קשה לי, ויש לי ביקורת עצמית. כמובן שהוא התנצל. האמת שמהרגע שהכרנו מאוד פחדתי להכנס איתו לקשר כי ידעתי שאני בתקופה פגיעה. אבל אם לומר את האמת - אני פשוט בן אדם מאוד פגיע. זה לא עניין של תקופה. אני מפחדת מהחיים יחד איתו, ומפחדת מפרידה, מהחזרה ל"שוק" להיות רווקה שוב... לא נראה לי שאמצא מישהו בלה בלה בלה... יש כאן מישהי שכתבה משפט על זה שלא יודעים את עומק האהבה עד הפרידה. אני חושבת שזה נכון... הפרידות שעברתי בשנים האחרונות נחרטו ונצרבו בי כל כך, שאני מפחדת פחד מוות מזה שהוא יפרד ממני, אבל גם מפחדת להפרד ממנו. אני מרגישה שאני מוציאה אנרגיות לכיוונים לא נכונים... לשמור על עצמי כל הזמן מלהפגע.. אנחנו כן מתקרבים לאט לאט, אבל הביקורת שלו, שבאה בצורה של ירידות או צחוק נורא הייתי רוצה להרגיש שהוא מקבל אותי ותומך.. אני לא יודעת אם זה יבוא יום אחד. כמובן שהשעון מתקתק, ומחריד אותי שאני בתת 32 ולא נשואה. זה מן הסתם משפיע.מה דעתכם?
הי פעם ראשונה שנכנסתי לפורום זה. אשמח לעצתכם. אני בת 32. עובדת בחצי משרה ועובדת על תיזה שאני מושכת הרבה זמן. אני כנראה בדיכאון, אבל מנסה להלחם בזה. יש לי "חבר" 8 חודשים. מנסיוני, אני מנסה להתמודד עם דברים כמה שיותר לבד. הוא יודע שאני לוקחת תרופות נגד דיכאון ושאני דיכאונית. אני מנסה לא לדבר על זה.. אני לא מרוצה מכל מיני דברים אצלו. יש לו אובססיות ולפעמים ההתנהגות שלו נראת לי מופרעת בנושא נקיון. אני חיה עם שותפה. כבר תקופה ארוכה שאני לא מבשלת, ואני ישנה המון... הוא מבקר אותי. הוא מן מוצלח כזה, עם דוקטורט, עושה המון כסף, עושה כושר... הוא מבקר אותי המון על זה שאני ישנה, לא לומדת, ולפעמים ההערות שלו מעליבות. כל פעם נראה לי שזה מגיע לאיזשהו שיא ואז הוא מפתיע אותי עם התנהגות מעליבה אחרת... אני מנסה לדבר איתו, הוא מתנצל, ואז זה חוזר. אתמול התקדמתי התקדמות משמעותית עם הצעת המחקר שלי, ומאוד שמחתי וציפיתי שגם הוא ישמח. התגובה שלו היתה- לי זה לקח שבוע לכתוב את הצעת המחקר.. הוא אמר את זה לטענתו בצחוק, אבל התאכזבתי מהתגובה שלו... הוא ידע שאני נאבקת כדי להתקדם עם הלימודים. גם ככה קשה לי, ויש לי ביקורת עצמית. כמובן שהוא התנצל. האמת שמהרגע שהכרנו מאוד פחדתי להכנס איתו לקשר כי ידעתי שאני בתקופה פגיעה. אבל אם לומר את האמת - אני פשוט בן אדם מאוד פגיע. זה לא עניין של תקופה. אני מפחדת מהחיים יחד איתו, ומפחדת מפרידה, מהחזרה ל"שוק" להיות רווקה שוב... לא נראה לי שאמצא מישהו בלה בלה בלה... יש כאן מישהי שכתבה משפט על זה שלא יודעים את עומק האהבה עד הפרידה. אני חושבת שזה נכון... הפרידות שעברתי בשנים האחרונות נחרטו ונצרבו בי כל כך, שאני מפחדת פחד מוות מזה שהוא יפרד ממני, אבל גם מפחדת להפרד ממנו. אני מרגישה שאני מוציאה אנרגיות לכיוונים לא נכונים... לשמור על עצמי כל הזמן מלהפגע.. אנחנו כן מתקרבים לאט לאט, אבל הביקורת שלו, שבאה בצורה של ירידות או צחוק נורא הייתי רוצה להרגיש שהוא מקבל אותי ותומך.. אני לא יודעת אם זה יבוא יום אחד. כמובן שהשעון מתקתק, ומחריד אותי שאני בתת 32 ולא נשואה. זה מן הסתם משפיע.מה דעתכם?
