אני לא יודעת
אם המנגנון פוצח במלואו (האם את יודעת בוודאות שלא? האם את עובדת בתחום?)
אבל אני יודעת שהולכים ומשתכללים מתוך הבנה יותר ויותר מעמיקה של דרך הפעולה של התקלה במנגנון שיטות טיפול חדשניות - בוודאי שמעת למשל על נגיפים
מהונדסים גנטית שאמורים להדביק תאי סרטן ולנתק את הגידול מכלי הדם תוך הרעבתו ומיגורו למעשה בעזרת התגובה החיסונית של הגוף בהתאמה:
http://www.hayadan.org.il/virus-therapy-against-cancer-2003150
אני מאמינה שטיפולים כאלה נובעים מהבנה מעמיקה של הבעיה אבל אני משערת שיש גם כמה הבדלים בין איתור "תקלה" לבין פתרונה:
1. ראשית ואולי בדומה לחקר ה-HIV שמתרחש כבר שנים ואפילו שהיום תוחלת החיים של אדם שחלה במחלה יכולה להגיע לכמה עשרות שנים מעבר למקור- עדין לא מצאנו דרך למגר לגמרי את המחלה . זאת אפילו בחקר משוער של מספר נדיר של אנשים שנחשדו כבעלי "חסינות טבעית" לנגיף (משפחות שלא נדבקו באיזורים מוכים בנגיף).
משמע עד כמה שידוע לי למרות שהרוב פוצח - איתור התקלה לא בהכרח שווה לפתרונה. אם כי אי ידיעת התקלה כנראה מכוון אותנו.
2. בנוסף אני חושבת שלגבי הבנה של "מה התקלה גורמת" הולכת ומתבהרת גם שם ההבנה של מלוא ההשפעה. בטח בסרטן.
עכשיו שימי לב- הגדרה של "תקלה" זה דבר שנוי במחלוקת,
ההגדרה שלי היא למחלה שפוגעת באיכות חייו הקודמת של אדם -
(כי הפתח לקביעת מה זו איכות חיים הוא פתוח- למשל בהקשר של אוטיזם
ילד שמעולם לא פצה את פיו אבל מתקשר בכתיבה כמובן שאני לא מייחסת לזה
ולזה אותה משמעות)
ובנוסף שמסכנת חיים.
אני כמובן לא מתייחסת לאוטיזם לא "כתקלה" ולא "כמחלה" למרות שאין ספק שביחס לחלק מהאנשים אוטיזם מהווה קושי מכיוון שאדם יכול להיות תלוי ולהזדקק בדברים מסוימים לעזרת הוריו או קרוביו . מצד שני ההגדרה של תפקוד היא שרירותית ביחס ליכולות אחרות.
אני מגלה התלהבות מהמקום של הבנת מנגנונים ואיך הם קשורים - לא ברצון לפתור - מבחינתי זה כמו לרצות לפתור אדם שנולד עם מזג מסוים , או צבע עיינים- אני מגלה עניין כי לדעתי כל דבר שמאיר על הקשר בין הדברים מאפשר הבנה עמוקה יותר שלהם והקלה בטווח הארוך לחלק מדברים שמקשים .
אולי להפך הבנת החיבור נפש- גוף העמוק שקיים בטח ובטח באוטיזם יקבל הכרה דרך מחקר כזה. בכל מקרה מבחינתי לגלות שהמוח שלנו מורכב מתאים שכל אחד מהם יחודי במידת מה אבל לא מספיק כדי שלא יוכל להתחבר לרצף של חברו הוא מלהיב.
אני נוטה לבטל שאלות מוסריות שעולות בהקשר של הפחד מהמושגים כמו תקלה או מחלה - מכיוון שפשוט אני לא חשה ככה ממילא ולדעתי להפך חקר מעמיק ואמיתי יותר של אוטיזם היה מאפשר ודאי הנגשה נכונה יותר וטובה יותר ובכלל פתיחות למה זה אוטיזם - דבר שלוט בערפל כיום.
אפשר לחשוב גם על עוד דברים מלהיבים בהקשר- למשל להבין מה מיוחד במוחם של חלק מהאוטיסטים שיוצר שונות מעניינת כזו ולהבין איך זה מתקשר לתפיסה של המרחב , הזמן , החושים. אולי אפילו בדברים שקשים להקל (למשל עומס חושי). פיתוח פתרונות שמאפשרים חיים קלים יותר ולא ניסיון "הכחדה" . בדיוק כמו שהלפטופ של היום מאפשר לאנשים שקולם לא נשמע לפני כן - לדבר אם ברצונם בכך.
לכן מהמקום הזה אני להפך חושבת שכמה שיותר מחקר הוא מבורך ומכיוון שבדיוק התוצאות הן תוצאות וניתן לפרשן לכאן ולכאן כשאינן כפותות לפרשנות המסורתית של הפסיכולוגיה\פסיכיאטריה שהיא גם מתיימרת להיות מדע ככל המדעים - שדומה במהותו לעבודת אליל (למשל אפשרי שתזהי סיפטומים ודפוסים גם אם התרופה שתספקי תהיה מעי צפרדע - בהתאם הזיהוי של דפוסים קיים אבל ההבנה הנפשית של מהיכן זה נובע ומה משמעותו לוקה בחסר בלשון המעטה)-
מכאן שכשאינו כפות לאלה הוא בעל פוטנציאל עצום בהנגשה, הקלה על קשיים שחווים בעולם הנ"ט , הבנה של עולמם של האס , חיבור בין הדברים והכי חשוב -
אולי גם לשפוך אור על מה שמכנים היום "הפרעות\מחלות נפש" .
אני רואה בזה ברכה בקצרה- ולדעתי כזו שיכולה לשנות דברים מהיסוד.