מוטי

L i z a r d

New member
מוטי

הנה לנו דוגמה נהדרת. אתה הייתי בטוח שתקפתי "אותך", ואז בעדינות התקפת או בשילוב קריאות אגו אגו
זה בסדר. ממש לא איכפת לי ואין בעיה
אני חושב ששנינו יכולנו ללמוד מהעניין הזה. שמת לב לאיך שהנחת שהתכוונתי אליך? אני התכוונתי למשהו אחר בכלל ומהכיוון ההפוך. ד"א, עלי לציין שההודעות האחרונות שלך נהיו יותר "קריאות".
 
לא לתוכן שמתי לב אלא לצורה

הסבירות הרי שעשית טעות בשירשור היא אפסית. ראיתי בזה נסיון שלך "לבחור" את שדה הקרב. להתייחס בלא להתייחס.וגם זה מקובל עלי, אולם ההודעה הנוספת תפסה את עיני מייד. והרשיתי גם לעצמי להיכשל במודע. (הנחתי הנחה צנועה שהתבררה כנכונה שלא תיקח את זה באופן אישי כל כך.:) באותה מידה יכולתי גם לשלוח במסר אישי ולבקש הסבר. וגם זה בסדר,אין לי שום בעיה עם זה ואני אפילו חייב לך תודה בקשר לאיזכור של החרא בהודעתך. ממש פקחת את עיני לדבר הזה וגם את אפי. :) עד היום הייתה לי בעיה עם זה."הפרשות",כבר אמרתי פעם למישהו,אינם משקה האלים שלי ,אבל עכשיו הבנתי בזכותך,חרא הוא פסולת מסריחה ודביקה עבור האחד אך תחילתו של תהליך עבור האחר. אין צורך להילחם ב" חרא" ,כשם שאין צורך להילחם במחשבות. שדות המדושנים בחרא יצמיחו לכולנו פירות יפים וטעימים למאכל ומי שנותן לחושיו להיגעל מהחרא של האחרים ולפתח דיעה קדומה כלפי חרא רק בגלל שהוא שחור(או חום או צהוב אינני יכול לקבוע בוודאות)כיצד זה אי פעם ישלים עם החרא שלו,כיצד אי פעם יוכל לדעת האמת מהי? כיצד יוכל להיפתח אל העולם?(האמת,כך נראה לי,שבני אדם מתרגלים לחרא שלהם אולם אף פעם לא ממש משלימים איתו. :)והאגו שלהם מפריע להם להשלים עם החרא של האחרים. אז אני לא אומר שנתחיל כולנו לאכול חרא מרצון ונחפש אחריו בנרות (בארץ שלנו מימלא דואגים להאכיל אותנו בזה,בין אם נרצה ובין אם לאוו) אלא רק שנפתח איזושהו שיוויון נפש כלפיו. :) יש אנשים שחיים עם החרא הזה יום יום ואפילו מגדלים איתו אביטיחים שנמכרים למתלהבים בישראל.חרא שעבר טרנספורמציה הוא טעים.
אז לא לחינם כנראה הסמכתי את אהבת אלוהים השכלית של שפינוזה לחרא בהודעתי הקודמת ואת התודה והברכה על התובנה הזאת ,שוב,אני מפנה לחלוטין לכיוונך. תודה.תודה.תודה.
:) מוטי.
 
תהליך הלימוד

הוא מעייף,לעיתים. גם אני התעייפתי כבר מהמשחקים הללו ולכן מיציתי. מתחילים משהו אחר,מחדש. הפעם כל התמקדות תהיה פנימית,(נוכל לזקוף זאת לזכותו של בארס :) המשך ללכת.זה גם מה שאני עושה,בזה הרגע.
:) מוטי.
 

L i z a r d

New member
אפשר להוסיף משהו בעצם, בשבילך

תשים לב לרגע לכמות הדברים שאותם אתה מניח אך לא יודע. (רואה מה קורה אחרי שצוברים מעט כוח?)
 

drall

New member
כוח זו אנרגיה מרוכזת

אתה מייבש הרבה אנרגיה ואז נשארת לך אבקת כוח. את האבקה אתה מסדר בתבניות ועושה לך כדורי כוח או קוביות כוח דרול
 

R2

New member
אמון אנרגיה מודעות ריכוז הבנה

לפי הסדר. איך אפשר לחיות את זה..?ולא לסטות מהדרך
 

drall

New member
כשאין שום דבר חוץ מהדרך

אי אפשר לסטות ממנה. ואז גם אין בעיה לחיות אותה. דרול
 

R2

New member
ומתי זה קורה..?

נכנסים לדרך, סוטים ממנה, חוזרים אליה וכך הלאה כך הם בני האדם החיים שלנו כנראה הם סדרת מצבים האם אפשר לשמור מצב (דרך)בלי שישתנה..?
 

drall

New member
הדרך היא היכן שהרגליים דורכות

ואני אגיד את זה עוד אלף פעם , אם אני אצטרך. הסטיה היחידה היא לשכוח את זה . מי כמוני יודע, לפעמים אתה יכול להרגיש שאתה יושב בעננים ומשתין על הקוטב , לפעמים אתה יוצא אל ההרים לגלות את האמת. מטבע הדברים אז אתה מרגיש שאתה מצאת את הדרך אומ שאתה בדרך למצוא את הדרך. מצד שני ישנם הימים הקטנים של התור לסופר והטלפונים לבנק . בסדר , קורה. אבל כל זה הוא חלק מהדרך , אין שום דבר שאתה חוה שאינו צופן בשבילך את הצעד הבא. אם אתה מבין קצת ברונות אתה בטח יודע שכל דבר הוא מבחן. מצד שני כל מבחן הוא דלת. ואם לא דלת אז לפחות חריץ או סדק. טוב להבין את זה מההתחלה , טוב לשתף פעולה עם הכוחות האלו, כי הם עובדים בשבילך בסופו של דבר ולעיתים סדק הוא כל מה שאתה צריך בחיים. אל תבוז אף פעם ליום קטנות , הוא לא סטייה מהדרך אלא הוא המתנה הגדולה שעוברת אליך באמצעותה. דווקא לגדולים צריך לבוז. דרול
 
ליזרד ידידי,הנה משהו בשבילך :)

"who knows where the road will lead us,only a full could say " אבל לשיר ההוא היה גם פיתרון: when somebody loves you it´s no good unless he loves you all the way" (דרך אגב שיר של פרנק סינטרה וסלין דיון.:)(לא צריך חברה "עמוקים" יותר) הדברים הם פשוטים והם בהחלט נמצאים קרוב.) אז מה יש לנו בחיים? ללכת בדבקות ולאהוב ללא כל קשר לנסיבות המשתנות עם הזמן.ואני אינני מדבר על דביקות אלא על דבקות. ודבקות בעיני שאין עמה אהבה נפגמת קצת מבחינת איכות.(אם כי זו רק דעתי.) במקום שיש אהבה הדבקות איננה מובילה לדיבוקיות ואיננה מובילה לדמוניות. אז,כן,בהחלט,מודה,אני אינני יודע ולכן חלק מן השיטה היא להניח משהו ולבדוק אותו בכל מיני דרכים עד שהוא מאומת או עד שמתגלית עובדה או ידיעה חדשים המשנים את הדרך שבה אני קורא את המפה.אם משהו השתנה,אז אינני מתעקש וזורם עם השינוי.(למזלי האגו שלי לא הספיק לסיים תואר ראשון ואיננו שואף להיות מדען עם פרוייקט חיים) יש מי שמבזבז את כוחו לריק,יש מי שמבריק לרגע ודועך אל הריק כמו כוכב נופל ויש מי שמלבלב ומוריק.כחלק מכל חוויה מתבזבזת אנרגיה ומוצא כוח. כיוון שאני מאמים בלהוריק אינני רואה צורך להצדיק לא את עצמי ולא את האחרים.רק להסביר,(לעיתים)וזה כל הטריק.(שלי,בכל אופן :). אם אינך מקובע,אתה תמצא איזושהי תשובה יום אחד שתתאים לך אפילו אם אתה חוזר כל הזמן בשאלה. (ואם זה נראה לך כמו ביזבוז אנרגיה לשווא אז כמו שאורמים טרללי טרללה.דעתי,דעתך. :) אני הייתי פעם מקובע,אולם היום כל חזרה בשאלה היא שיחרור פקק אם כי לא שמחת בית השואבה. אז תן לי קצת לנשום ,ידידי,הרי אינני משתתף בפורום ארבעת ההסכמות. :) ואינני הולך בדרך הלוחמים. לי יש "דרך" אחרת,התכבד את דרכי? או תטיף לי "מוסר"? העולם מבחינתי הוא לא גשר צר מאוד ובוודאי לא גשר שבונים עבורי האחרים,אפילו לא על פי מפרט שלי. אם אתה הולך בגשר שבנו האחרים,לך תדע אם הוא נבנה למידותיך ואם יוכל לשאת את משקלך. (וזאת בערך דעתי על קסטנדה ושות)אבל אם תפול אי פעם,קח אחריות,זה מה שאני עושה, ואל תאשים את צלך. בוודאי שלא את צל האחרים.(אם הלכת על הגשרים שלהם חלק מהדרך ולפעמים באמת אין ברירה.) בכל מקרה,לעת עתה,אני מודה,כשאינני מודט,(שזה בערך שעה ביום)אני עדיין מוצא את עצמי לעיתים הולך על גחלים וצועד על מסמרים בדרך למקדונלד ולפחית הקולה. לפעמים הטפל בהחלט הופך להיות אצלי עיקר,אבל עדיין אני מאמין בזיעת האפיים ובעבודת האדמה של האיכר. אז בוא נלך בדרך לפעמים לחוד לפעמים ביחד. ואם תמצא אותי פעם נוהג בניגוד למה שאני "מאמין" בו,אל תהסס להזכיר לי את זה. אני אודה לך מאוד.סביר להניח שדבר שקשה לי לנהוג על פיו נוגד את טבעי ואיננו חלק ממהותי הפנימית האמיתית. :) מוטי.
 
למעלה