מוטיבציה

Magma99

New member
מוטיבציה

בתקופה האחרונה היו כל מיני שינויים בחיים שלי, לטובה.
אבל לפני זה במשך הרבה זמן לא הצלחתי להתקדם בלימודי היפנית בכלל.

אתמול בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן, קראתי שני סיפורים קצרים וכתבה קצרה באינטרנט.
הרגשתי שאני מבינה את רוב מה שכתוב, ואת המילים שלא הכרתי בדקתי במילון / ריקאי-צ'אן
(וזה עודד אותי שלא שכחתי את כל מה שלמדתי).

לכולם יש תקופות כאלה, של חוסר זמן או חשק לשבת וללמוד, זה לא כמו לקרוא עיתון או ספר בכיף
גם דברים שהם מוכרים, צריך לאמץ את המוח כדי לעבד אותם.

השאלה שלי: איך מתמודדים. איך מוצאים מוטיבציה להשקיע (אפילו קצת) זמן / כוח בתקופות פחות טובות?
 

Mondsee

New member
אין לי תשובה

אבל אני יכולה להזדהות.
יש לי אפס מוטיבציה בזמן האחרון.
 

herouth

New member
כן, גם אני מכירה את ההרגשה.

אז כמו שאומרים בבודהיזם, דבר ראשון צריך להכיר במציאות, ולפעמים באמת יש תקופות יותר בעייתיות. גם אני כרגע ב־slump.

בכל מקרה, אני משתדלת לשמור על הרגלים כדי לא לאבד קשר. כלומר, מתעקשת על אנקי כל יום (לשבת ולתרגל אוצר מילים וקנג'י). וכמובן, יש לי גם מחוייבות לפורום. מחוייבויות זה דבר טוב. אולי אם תתחייבי פה לאיזושהי פינה, זה יחייב אותך להשקיע את המאמץ ללמוד ולהתכונן אליה. אפילו אם תתחייבי רק להגיב לפינת הדקדוק כל שבוע כמו שמישל (בדרך כלל) עושה, זה כבר יניע אותך לעשות משהו.

עוד דבר שיכול לעזור בעניין השמירה על הקשר עם השפה הוא לעשות משהו שהוא דווקא כן כמו לקרוא עיתון/ספר. נניח, לצפות כל יום בפרק אחד של דורמה או אנימה.
 
לדעתי

לא כדאי ללמוד בכוח, זה מתסכל ולא מהנה.
כדי לעורר את המוטיבציה תנסי לחזור למה שנתן לך את הרצון הראשוני ללמוד.
בין אם זה מוזיקה יפנית, מנגה ואנימה, סרטים, תרבות וכו'
גם הסיפורים שקראת הם רעיון טוב, זה כמו משחק, פאזל שכדי להשלים אותו צריך ללמוד עוד.
 

Magma99

New member
תודה על התגובות

אני שמחה שאני לא היחידה שמתמודדת.
בקשר ללחזור לדברים שאהבתי: קשה להתחבר בחזרה לדורמות ואנימה.
מוזיקה זה שונה. זה נחמד אבל לא לומדים מזה יותר מדי. זה נטו כיף.

פינה בפורום - אני עוד חייבת סיקור מפורט על גאקט (לא שכחתי
) מקווה שבקרוב.

לאט לאט, אני מקווה לצאת מהתקופה היבשה.

מה שכן, למרות שלפעמים זה קשה ומתסכל, אין כמו הרגע שבו קוראים משהו בשפה שהיא כל כך שונה מעברית ואנגלית
ולקלוט שמבינים מה שכתוב שם. (מן הרגשה של וואו אני מבינה יפנית).
זה שווה את כל ההשקעה.
 

herouth

New member
ההמלצה לא היתה בקטע פולני


כלומר, לא עוד נדנוד שתפתחי פינה בפורום, אלא באופן כללי להתחייב למשהו קבוע, רצוי כזה שיהיו אנשים שתלויים בך או לפחות שירגישו שאת "מפשלת". כמו ש־nukito אמר - לשחק על רגשי האשם. הממ... אולי בכל זאת יש כאן משהו פולני.
 

arvivlx

New member
גם אני מכיר היטב את ההרגשה

רק שאצלי זה בשנים או חודשים.. אני יכול חודשיים לחפש חומרים חדשים ביפנית, דברים לקרוא, סיפורים, תוכנות ספרים ומה לא ואז שנה וחצי לא לגעת בזה.. בעיה!
מאז שיש לי את הסמארט פון הכל התהפך. היפנית באה איתי לכל מקום בקלות ובמהירות, אני יכול להעביר כמה דקות כל יום בלימוד של מילים או משפטים וכו', זה ממש שינה מבחינתי את המוטיבציה.
 

arvivlx

New member
אבל כמובן יכול להיות שאני

רק בשיאה של תקופה טובה ועוד מעט זה יעבור לי, אין לדעת..
 

innocence

New member
אצלי זה גם היה ככה כשגיליתי את האובנקיו,

ואז התחילו המבחנים, ואני מתקשה לחזור לזה
כשיש לי זמן פנוי אני מנצלת אותו לדברים שאני מגדירה כ"מנוחה" ולא ללימוד, למרות שזה נוראי. חודשיים שלא נגעתי ביפנית והיום בשיעור (הראשון מזה חודשיים ויותר) הייתי כל כך חלודה! שלא לדבר על זה שאני בקושי זוכרת איך לכתוב את מעט הקנג'י שלמדתי כבר...
 

nukito

New member
התמדה.

לפחות אוכל לדבר בעד עצמי כשאומר כי ההתמדה גוררת "רגשות אשם חיוביים". לא יקרה מצב בו לא אתרגל ולו יום אחד מתוך פחד כי רגשות האשם ירדפו אותי .

כמובן שזה תהליך שלוקח זמן וההתחלה היא הקשה ביותר אך ברגע שההרגל הופך חזק מהתשוקה לבטלה הדרך אל האושר מובטחת.

יואב.
 

nathaliesh

New member
אני סמויה בפורום :-):

כי אני לא יודעת ולא לומדת יפנית, למרות שאני אוהבת את התרבות, לא מרגישה שיש לי בד"כ מה לתרום.
אבל לצורך עניין המוטיבציה- היא יורדת בדרך כלל משתי סיבות, הראשונה והשכיחה - לחץ, חוסר זמן, וכתוצאה מכך חוסר באנרגיות והשנייה-שיעמום. לפעמים אנחנו נכנסים למשהו נורא בהתלהבות ופתאום "משתעממים" ממנו.

בעיני השיטה הטובה ביותר היא לבנות תכנית עם לו"ז ברור ומלא מלא פינוקיים עצמיים, כלומר אם אתה אוהב לקרוא-אז סיפורים קצרצרים, כתבות באינטרנט וכדומה, אם אתה משוגע על אופנה (טוב אני משוגעת על אופנה) אז כתבות בנושא הזה, משוגע על קולינריה יפנית-כנ"ל. ברגע שיש עניין - המוטיבציה חוזרת. בנוסף לייצר לו"ז שהוא ריאלי ואפילו אפשר לקרוא לו-מתעצל ותומך, כזה שתעמוד בו. למשל להתחייב בפני עצמך על כתבה ביום/10 דק' ביום. אחרי שהמוטיבציה תעלה אפשר להעלות מחדש את הקריטריונים.
 
למעלה