מוח פיפיות

violet14

New member
מוח פיפיות

חדשה פה, נעים מאד, כתבתי משהו:


ברגע החיים מצטמצמים לחבל טבור
הוא נפרש מאמצע הגב עד שהופך לנקודה כחולה, במוח.
זהו מוח פיפיות.

קל לגדוע אותו. את החבל.
מוח הפיפיות לא גודע את עצמו.
הוא מייתר את החיים לכדי חבל טבורי
באלגנטיות ובהגיון. וכשזה קורה, ובכן זה פשוט.
חבל טבורי שואף להיחתך.

לרגעים הוא מספק זיכרונות צלולים, מוח הפיפיות.
את יודעת הרבה על כל מה שהשגת
וכל מי שתשאירי מאחוריך

בצער תלדי. צירים. כאבי גיהינום.
להוציא מתוך. לדחוף.
חבל הטבור נחתך וחיים חדשים נוצרים.

הם רחוקים מלהיות סיבה להיוולד.

כאבי גיהינום. צירים הפוכים.
הכל נכנס. פוצע.
החיים מתכנסים לכדי חבל טבור בחזרה ושואפים
להפסיק להיות כל מה שלא הייתי.

צלילות
כמו צריבה של דג ארסי בתוך מים עמוקים ממילא
מותירה אותי, יודעת הרבה על העולם שאשאיר אחרי.
מודעת בכאב עד כאב, רוצה לגדוע את חבל הטבור שהפכתי.

מודעות של כאב וצלילות
מוח פיפיות.
 
רק לפני שאקרא חרב פיפיות

"בניגוד למה שהרבה אנשים חושבים, חרב פיפיות אינה חרב בעלת שני להבים, אלא חרב ששני צידיה חותכים, בניגוד לחרב רגילה בעלת צד חד וצד קהה"

 
זה מזכיר לי דווקא שיר הפוך של סחרוף

שימי לב שהצימצום של הכאב ורגע הצלילות שהוא בדרך כלל שבר של משהו אמיתי-
של שיקול המשקלים (כשכל התודעה רושמת מה היה לפנים מה יהיה לאחור ומה קדימה ) - אז אחרי שהבהרנו את המטאפורה-

הנה השיר בהיפוך , אם כבר היפוכים - גם פה הצימצום או ההגדלה של האישון גורמים לעומס :

העין / ברי סחרוף




רק רציתי ללכת לישון,
להיפרד מעודף היומיום
קשה למצוא מנוחה,
כשהעין נשארת פקוחה.
כבר ראיתי מראות שמראות,
השתקפויות על תקרה נמוכה,
השחר כמעט כבר עלה
ורק העין גדולות מבטיחה.

איך שהיא שואבת,
ושוב אותי היא מדליקה
על מה שנדמה שחייב
שאי אפשר בלעדיו,
איך שהיא שולחת,
נצנוץ בוהק באפלה
אל מה שנדמה שחייב
שאי אפשר בלעדיו.

רק רציתי להשתחרר,
לעזוב הכל ולוותר
המסיבה כבר מזמן נגמרה,
ורק העין גדולות מבטיחה.

איך שהיא שואבת...
 

violet14

New member
תדה לכם

חזרתי לכתוב אחרי מעל 10 שנים וזה מה שיצא. הפידבק שלכם כה משמעותי עבורי. תודה רבה.
 
למעלה