מוח מחפש צרות
New member
מוח מתעתע
כבר כמה שנים יש לי הרגשה מוזרה כזאת שהמוח שלי מתעתע בי (בן כמעט 19). בכל מיני נושאים שקשורים בדברים יומיומיים אני מפתח מחשבות חסרות קשר למציאות שלפעמים יש תחושה שהן עשו מסע עד קצה היקום ובחזרה בשניות ואין לי מושג איך הגעתי אליהן. הדבר אולי אינו נשמע מטריד, אולי נשמע אפילו מגניב, אבל לא כשזה נוגע לעניינים כמו צבא, נשים, עבודה ושאר דברים שבשגרה שעלולים להטריד כל אחד מאתנו... הבעיה היא שבהרבה מקרים המחשבות הללו מגיעות למקומות שליליים וחונקים שמשאירים בי הרגשה שאני כל כך קטן לידם, אני מרגיש שאין לי את הכלים להתמודד עם הדברים הכל כך פשוטים כביכול האלה. חלק מהמחשבות האלה שטסות רחוק במהירות דווקא לא שליליות, הן חולמניות ומעט לא מתאימות לאישיות היחסית ריאלית שלי, הבעיה היא שגם המחשבות האלה באות שלא במקומן - פנטזיות על חיים בצורה שהייתי רוצה נגמרות בתחושה של "זה לא יקרה, כדאי לי להפסיק לחשוב על זה, ומיד". בתקופת החטיבה והתיכון הייתי מאלה שפחות מתנסים, פחות מעזים, לרוב בגלל ה- over thinking הזה. לאחרונה אני משתדל לחשוב יותר בגישה של yes man, להרגיש שאני יכול לעשות דברים שאני מרגיש את הכאב בטן עולה רק ממחשבה עליהם. בינתיים זה לא ממש עובד. לפני כחצי שנה דווקא הצלחתי לסמן את אחד ה-Vים החשובים שהייתי צריך לסמן בתקופה הזאת - הצלחתי להפסיק לחשוב על בחורה מסויימת לאחר שלוש וחצי שנים כמעט. הסיפור עם הבחורה מסובך וארוך מאוד והאמת שאני מעדיף לא לנסות להעלות אותו, זה רק מעציב. לפני שנתיים הבחורה שמה לב אלי והתחיל להתפתח משהו, שהתפרק לאחר כחודש בעקבות משבר שהיה לי שנבע מהחרדות שלי לקראת הצבא (שממנו אגב, שוחררתי על סעיף נפשי). הבחורה לא יכלה לסבול את זה שאני לא מדבר (יחסית למה שהייתי מוכן לפתוח קודם עם אנשים, מה שהצלחתי להעלות במילים איתה היה שיא לא נורמלי) וכנראה שהעדיפה לחתוך מוקדם כדי לא להפגע יותר מדי בהמשך. לאחרונה שמעתי מידידה משותפת שגם אצל הבחורה עולים לאחרונה חרדות רציניים מעניין הצבא (מעט מצחיק אותי, הבחורה הזאת אף פעם לא תפסיק להפתיע אותי) ופתאום אחרי הרבה זמן עלה בי שוב הדחף לרצות לדבר איתה והצעתי לידידה המשותפת שתציע לבחורה לדבר איתי (לפני כשנה חזרנו לדבר לכמה חודשים אך זה פסק בלי שום סיבה ברורה). החיים בודדים כרגע, החבר'ה לא פה ואני ממש לא מוכן שהתקוות שווא הללו יעלו בי שוב. קשה לי לדבר על זה במילים עם אנשים ובינתיים המחשבות המשוגעות האלה רק תוקפות עוד ועוד, זה דיי נמאס והייתי רוצה להשתיק אותן. אני לא יודע אם זה המקום הנכון, לא יודע אם מה שכתבתי כאן יהיה מוכר למישהו, יותר הייתי צריך מעין פריקה ואולי דעה של מישהו לא משוחד כדי להבין מה אני אמור לעשות עם כל המחשבות האלה.
כבר כמה שנים יש לי הרגשה מוזרה כזאת שהמוח שלי מתעתע בי (בן כמעט 19). בכל מיני נושאים שקשורים בדברים יומיומיים אני מפתח מחשבות חסרות קשר למציאות שלפעמים יש תחושה שהן עשו מסע עד קצה היקום ובחזרה בשניות ואין לי מושג איך הגעתי אליהן. הדבר אולי אינו נשמע מטריד, אולי נשמע אפילו מגניב, אבל לא כשזה נוגע לעניינים כמו צבא, נשים, עבודה ושאר דברים שבשגרה שעלולים להטריד כל אחד מאתנו... הבעיה היא שבהרבה מקרים המחשבות הללו מגיעות למקומות שליליים וחונקים שמשאירים בי הרגשה שאני כל כך קטן לידם, אני מרגיש שאין לי את הכלים להתמודד עם הדברים הכל כך פשוטים כביכול האלה. חלק מהמחשבות האלה שטסות רחוק במהירות דווקא לא שליליות, הן חולמניות ומעט לא מתאימות לאישיות היחסית ריאלית שלי, הבעיה היא שגם המחשבות האלה באות שלא במקומן - פנטזיות על חיים בצורה שהייתי רוצה נגמרות בתחושה של "זה לא יקרה, כדאי לי להפסיק לחשוב על זה, ומיד". בתקופת החטיבה והתיכון הייתי מאלה שפחות מתנסים, פחות מעזים, לרוב בגלל ה- over thinking הזה. לאחרונה אני משתדל לחשוב יותר בגישה של yes man, להרגיש שאני יכול לעשות דברים שאני מרגיש את הכאב בטן עולה רק ממחשבה עליהם. בינתיים זה לא ממש עובד. לפני כחצי שנה דווקא הצלחתי לסמן את אחד ה-Vים החשובים שהייתי צריך לסמן בתקופה הזאת - הצלחתי להפסיק לחשוב על בחורה מסויימת לאחר שלוש וחצי שנים כמעט. הסיפור עם הבחורה מסובך וארוך מאוד והאמת שאני מעדיף לא לנסות להעלות אותו, זה רק מעציב. לפני שנתיים הבחורה שמה לב אלי והתחיל להתפתח משהו, שהתפרק לאחר כחודש בעקבות משבר שהיה לי שנבע מהחרדות שלי לקראת הצבא (שממנו אגב, שוחררתי על סעיף נפשי). הבחורה לא יכלה לסבול את זה שאני לא מדבר (יחסית למה שהייתי מוכן לפתוח קודם עם אנשים, מה שהצלחתי להעלות במילים איתה היה שיא לא נורמלי) וכנראה שהעדיפה לחתוך מוקדם כדי לא להפגע יותר מדי בהמשך. לאחרונה שמעתי מידידה משותפת שגם אצל הבחורה עולים לאחרונה חרדות רציניים מעניין הצבא (מעט מצחיק אותי, הבחורה הזאת אף פעם לא תפסיק להפתיע אותי) ופתאום אחרי הרבה זמן עלה בי שוב הדחף לרצות לדבר איתה והצעתי לידידה המשותפת שתציע לבחורה לדבר איתי (לפני כשנה חזרנו לדבר לכמה חודשים אך זה פסק בלי שום סיבה ברורה). החיים בודדים כרגע, החבר'ה לא פה ואני ממש לא מוכן שהתקוות שווא הללו יעלו בי שוב. קשה לי לדבר על זה במילים עם אנשים ובינתיים המחשבות המשוגעות האלה רק תוקפות עוד ועוד, זה דיי נמאס והייתי רוצה להשתיק אותן. אני לא יודע אם זה המקום הנכון, לא יודע אם מה שכתבתי כאן יהיה מוכר למישהו, יותר הייתי צריך מעין פריקה ואולי דעה של מישהו לא משוחד כדי להבין מה אני אמור לעשות עם כל המחשבות האלה.