אין לי שום רעיון לשם
New member
מוזר
כבר עבר כמעט חודש. זה לא מרגיש כאילו אי פעם באמת ייכנס לי לראש שהוא כבר לא פה, שאני אף פעם לא אדבר איתו יותר, אף פעם לא אראה אותו יותר. הכל נראה כל כך לא הגיוני. אני אפילו לא בת 17, הוא היה רק בן 18. איך דברים כאלו קורים? היו כמה ימים שהרגשתי טוב. עכשיו פתאום אני מרגישה כאילו אני לא ארגיש טוב אף פעם. אני לא ישנה בלילה, העיניים שלי כואבות כל הזמן, אני פורצת בבכי מכל דבר קטן. הכל מזכיר לי אותו. אני לא יודעת איך מעכלים כאלו דברים, איך מתמודדים עם כזה אובדן מוחלט. הוא היה מהאנשים האלו שבאמת לא מגיע להם למות. כזה בן אדם טוב, עוזר, מתחשב, טוב לב. באמת שאני מרגישה כאילו זו צריכה להיות אני. אני מרגישה אשמה על זה שאני פה והוא לא, ואני כל הזמן משחזרת ומנסה לחשוב מה הייתי יכולה לעשות כדי למנוע את זה. זה מפחיד כמה דברים קטנים הייתי יכולה לעשות שונה באותו יום, שאם הייתי עושה אותם הוא עדיין היה פה, צוחק, מחייך, חי! אני מרגישה כל כך רע, ואני מרגישה תקועה במעגל, כי אני מרגישה כאילו הבן אדם היחידי בחיים שלי שהיה יכול להוציא אותי ממצב רוח כזה, היה הוא...
כבר עבר כמעט חודש. זה לא מרגיש כאילו אי פעם באמת ייכנס לי לראש שהוא כבר לא פה, שאני אף פעם לא אדבר איתו יותר, אף פעם לא אראה אותו יותר. הכל נראה כל כך לא הגיוני. אני אפילו לא בת 17, הוא היה רק בן 18. איך דברים כאלו קורים? היו כמה ימים שהרגשתי טוב. עכשיו פתאום אני מרגישה כאילו אני לא ארגיש טוב אף פעם. אני לא ישנה בלילה, העיניים שלי כואבות כל הזמן, אני פורצת בבכי מכל דבר קטן. הכל מזכיר לי אותו. אני לא יודעת איך מעכלים כאלו דברים, איך מתמודדים עם כזה אובדן מוחלט. הוא היה מהאנשים האלו שבאמת לא מגיע להם למות. כזה בן אדם טוב, עוזר, מתחשב, טוב לב. באמת שאני מרגישה כאילו זו צריכה להיות אני. אני מרגישה אשמה על זה שאני פה והוא לא, ואני כל הזמן משחזרת ומנסה לחשוב מה הייתי יכולה לעשות כדי למנוע את זה. זה מפחיד כמה דברים קטנים הייתי יכולה לעשות שונה באותו יום, שאם הייתי עושה אותם הוא עדיין היה פה, צוחק, מחייך, חי! אני מרגישה כל כך רע, ואני מרגישה תקועה במעגל, כי אני מרגישה כאילו הבן אדם היחידי בחיים שלי שהיה יכול להוציא אותי ממצב רוח כזה, היה הוא...