מוזר

[אמאבולי]

כי בתנועת הנוער הדוסית שלך

פשוט מברכים ברכות הנהנין, ומודים לבורא עולם על האוכל ב"ברוך אתה ה'..."

 

[מ א י ה ועוד3]

אצלנו יש נוהגים שונים בפיקניק

הגן של הקטנים יוצא לפיקניק פעם בשבוע, בדרך כלל עם פלאפל מוכן טרי ואוכל שמותאם לאכילה לא ליד שולחנות (כלומר את המרק הם משאירים בגן). בחוץ הם עושים הפעלות שונות ברוח הצופים, למען האמת. המון המון הוצאת מרץ (אצלנו יש מרחבי דשא עצומים) וכל מיני משחקי מחבואים ותופסת. יש להם שירים שטותיים שמתאימים לפיקניק, כולל תנועות. בפיקניק (ואני יודעת כי ליוויתי אותם פעם מתוך סקרנות), מותר לילדים לאכול כשהם רוצים, פחות או יותר, ולא ביחד. האוכל מוכן ומי שרעב יושב לסעוד. פחות מקפידים על שקט. אותי אישית זה מצחיק. הילדים מאוד מאושרים, נהנים לראות את בריכת הדגים והפריחות שמשתנות על העצים ולחפש שבלולים וכל מה שהולך עם זה. לפעמים הם קוטפים תפוזים או נוטעים עצים או כל דבר אחר שעולה בראשה של הגננת ומתואם עם הקמפוס (אנחנו בתוך אוניברסיטה). בגן, לפני שמוציאים את האוכל, יש להם איזה דקלום קטן ושקט, משהו על שבלול שרוצה לאכול. ובפיקניק - חוקי הפיקניק.

 

[כרמית מ.]

גם לי זה נשמע מנהלי הפיקניק

זה חלק מארוחות בחוץ, לא בבית. למה? לא יודעת. מנהג (כנראה במקור מהצופים, אבל מה הקשר של זה לילדים) לא זוכרת אם מתקיים בגן אצלנו, אבל זוכרת מילדותי (בגיל בי"ס מן הסתם). אולי כי בחוץ, אמירה שקטה תבלע, ובכל זאת רוצים להגדיר מתי מתחילה הארוחה.

 

[כוכביתי2]

גם אצלנו יש ברכה "סטנדרטית"

שנאמרת במקהלה לפני שמתחילים לאכול, ושעידן אוהב להשתמש בה מידי פעם גם בבית: "בואו בואו לשולחן לאכול הגיע זמן לחם ירק ופירות אנו אוהבים מאוד ב-ת-א-ב-ו-ן" משום מה הברכה/דקלום מוכר/ת לי גם מהגן של ילדותי. היתכן? זה מוכר לעוד מישהו?

 

[לאה_מ]

כן, והיה לזה עוד משפט בסוף:

מה טעמה הארוחה אין משיחין בשעת הסעודה אני זוכרת שמאד התלבטתי מדוע אין משיחין בשעת הסעודה, ומה זה בדיוק "משיחין", ומתי כן יש אותם, ולמה בבית שלנו כל הזמן מדברים בארוחות... (ואגב, אני בטוחה שזה עתיק יומין כי חמי המון פעמים מדקלם את זה לילדים לפני האוכל...

)

 

[הילהל]

הזכרת לי נשכחות

אוי המשפט המטופש הזה, והסיפורים המבהילים של המורה לספורט על אחותו, שנתקעה לה עצם של דג בגרון כי דיברה בזמן האוכל... אולי זו הייתה דרך ייחודית ללמד אותנו לא לדבר בפה מלא?

 

[ליליה והגמדים]

בצופים לפני מליון שנה

ככה היינו צועקים. שנות ה- 70 ברמת גן של פעם. כנראה הגננת היא בוגרת של שבט ר"ג ולפחות זקנה כמוני.

 

[maya100]

לא רק בצופים של ר"ג../images/Emo8.gifגם בק. ביאליק

נהגו לצעוק ג'ימליה ג'ים לפני האוכל, סתם משהו שמכניס לאוירה כיפית. לגבי הגן - אין לי מושג

אצלינו יש ברכה נחמדה מאוד בעיני: (מנסה לזכור הכל) "ברוך שטרח והכין והגיש (מי אמר שלא נותנים קרדיט לאמא?!) מרק ודיסה, מלוא הקערה ולקינוח - גם תפוח. לבריאות ובתיאבון!" (משהו כזה...לא מתחייבת על המילים)

 

[צימעס]

זה פראפראזה על ביאליק.

(כשיהיה הספר לידי בלי ילד מסטול על הידיים אכתוב)

 

[צימעס]

הנה:

(בעוד שבוע, 1/1/2005, תכלה התקופה בה הזכויות לשירי ביאליק שמורות

) ברכת המזון: ברוך אל אשר ברא דיסה בחלב מלוא הקערה, ולקינוח גם תפוח. במה, במה, נודה לו? - ברוך הוא וברוך שמו!

 

[maya100]

../images/Emo51.gif

ותסלחי לי שאני מעדיפה את התודה הספציפית למי ש"טרח, הכין והגיש", נכון?

 

[צימעס]

בטח ../images/Emo6.gif

 

[ליביתי]

לא רק בצופים, ולא רק ברמת גן ../images/Emo6.gif

 

[kashke]

../images/Emo9.gifבקייטנה של ילדים של עובדי "אגד"

בסוף שנות ה- 60 |זקנה| התחלתי לצעוק "ג'ימלייה ג'ים" יש קבוצת תמיכה?

 

[חגית של אורן ועידו]

לא בדיוק ג'ימליה

אבל אצל אורן בטיולים כנראה אומרים כיפאק היי. שלשום היא אמרה לי שהיא תגיע לגן ותספר לילדים שישנה יפה בלילה ולא עשתה פיפי וכולם יגידו לה כיפאק היי!! לגבי הארוחה - שנה שעברה היה להם דקלום: אוכל אוכל כבר מוכן אוכל אוכל בא לשולחן הילדים יושבים יפה והכל נכנס לפה בתאבון כשהיית קטנה נהגנו בכיתה לפני ארוחת 10, המורה הייתה אומרת: "יערב ויבושם לכם" ואנחנו היינו עונים: "חן, חן" שנים הצקתי לכל בני המשפחה שאסור לאכול לפני שאני אומרת את אותו המשפט.

 

[לורליי43]

כנראה תלוי בזכרונות../images/Emo13.gif

אצלי זה מתקשר תמיד לשמחה. גם בתנועת נוער וגם בטיולי בית ספר. אני רואה בזה אנרגיה חיובית- חזקה. בניגוד לקריאות קרב- שהן אלימות במידה כזו או אחרת. די דומה לכל קריאות העידוד במשחקי ספורט- של הקהל ושל קבוצת המעודדות (שזה קטע מעצבן מבחינה פמיניסטית אבל לא מבחינת העידוד).

 

[שרוֹן]

לא יודעת אם כבר אמרו

כי לא הספקתי לקרוא את כל השירשור מפאת קוצר בזמן מחשב (כלומר כשיוצא להגיע לפלחים משפחתיים המצויידים במחשב מחובר). אצלנו זו היתה הקריאה במחנות העולים לפני האוכל בטיולים, והמטרה העיקרית היתה שכולם יאכלו ביחד ולא יהיו כאלה שיחסלו לפני שכולם יתיישבו לאכול (כי הם בדיוק חותכים סלט, נגיד). אני מניחה שזה תלוי איך עושים את זה. אצלנו זה היה מחזיק אנשים עד האוכל, ואז מעורר את מיצי הקיבה לרמה הדרושה כדי לאכול פסטה שהכינו בתנאי שדה...