מוזר

funky n

New member
מוזר

היום הסתכלתי במגירה ומצאתי שם טייפ מנהלים אז שמעתי את אמא,וזה היה מוזר,הרגשתי כאילו אני שומעת אדם זר. אז חיפשתי עוד דברים שלה וכנראה אבא זרק את כל האיפור שלה,מצאתי רק תיק איפור קטן עם שתיים שלוש דברים, גם את השפתון שלה שהיה לו ריח שונה כזה. אני רוצה לשכוח אותה ולא להזכר ,רוצה להמשיך הלאה ולא לחזור לזכרונות ולידיעה שהיא נפטרה,אבל המצפון (נראה לי) לא נותן לי. עכשיו נשארה לי הרגשה מעצבנת,כנראה שאני אף פעם לא אצליח להתגבר על הסקרנות
.
 

funky n

New member
ואם אני כבר מעלה נושאים כאלה

אני אכתוב את מה שכתבתי בשבוע שעבר ,בערך. לסבא היה יומולדת 90 (פעם ראשונה בתאריך האמיתי שלו(אחרי שבקיץ נסענו לטיול שורשים וביררנו שם.) כל האחים והאחיות של סבתא וחלק מהילדים שלהם באו , (כי לסבא לא נשארה משפחה,הוא ברח) . מהמשפחה של סבא באו רק דודה אחת שלו או בת של דודה או משהו לא הכי קרוב עם המשפחה שלה. בת דודה שלי עשתה סרט עם תמונות של המשפחה של סבא ושל סבתא (שאין לי שמצון מאיפה היא מצאה את זה, במיוחד אחרי שסבא ברח מהבית שלו) והיו תמונות של דודים שלי ושלנו (כולם בקיצור,כן כולל אותי
) והיא ציינה שם את כל האירועים החשובים בחיים-חתונות לידות... ואז היה ברקע את השיר שאבא שר לאמא ליומולדת 50 ואז כבר התחלתי לבכות(לא יודעת למה בכלל המעצבנת הזאת שמה דווקא את השיר הזה) ,אחר כך גם היו תמונות של אמא בחתונה ושהיא רוקדת עם סבא מצד אבא וכל מיני תמונות שבחיים לא ראיתי,במיוחד לא את אמא ככה עם סבא. והיא שמה את הקטע מפולין -במחנה חלמנו שבאנו לשם ומצאנו שלט כזה עם השם משפחה של סבא ,והתפלאנו ואז סבא אמר קדיש והוא בכה כמו שבחיים לא ראיתי אותו (ועוד הוא אדם שבדר"כ לא כ"כ מביע רגשות). כל זה גרם לי ממש להתפרץ בבכי. ואז גם היה קטע עם הברכות המצלומות שהקלטנו לסבא -שונאת להצטלם אבל מה אני לא אגיד לו ברכה?! לפני זה ידעתי שאני צריכה לברוח אבל לצערי לא עשיתי את זה
. ואז אחרי כל ברכה הצלם שבת דודה שלי הזמינה צילם שם את מי שאמר את הברכה ( גם כן,הוא לא רואה שאני בוכה
,בת דודה שלי והרעיונות שלה ). אח"כ אחים של סבתא אמרו לסבא ברכות (איזה חמודים). ובסוף סבא אמר שהוא שמח שהוא עלה והקים משפחה אחרי כל מה שהוא עבר,שהוא ברח ולא ידע איזה יום היה והיה בגשם וכו.. בחיים לא ראיתי אותו מדבר בפתיחות כזאת,כנראה זה עשה לו משהו. ובת דודה שלי עשתה גם ספר של המסע לפולין כנראה. וכמובן שהיא שמה מיליון תמונה שלה ושלה בעלה ,אבל למזלה אני שונאת להצטלם,אז יותר טוב. בקיצור,היה קשה.
שם הגעתי לשתי מסקנות: 1. שאני שונאאאאת להצטלם ובצדק! ואם בכל זאת מצטלמים אז לפחות להחביא את התמונות אח"כ
2. שאני מעריצה את סבא,אחרי כל מה שהוא עבר הוא הגיע לגיל 90, אני במקומו הייתי מתאבדת לפחות איזה 20 פעמים. והוא גם יותר בכושר ממני נראה לי. ואני יודעת שקצת התלוננתי פה,אבל הייתי צריכה להוציא את העצבים איפה שהוא,אז אני בטוחה שתבינו. ומישהו בכלל עקב? (אם כן אז אתם משועממים
)
 

A GIFT OF LOVE

New member
זה ממש בסדר שהוצאת את זה כאן

באמת שחיכיתי לשמוע מה היה [חשבתי ששכחת אותי כבר...]. אני מבינה שעם כל זה שהיה מרגש גם לא היה קל. יש אנשים שלפעמים מערערים את שלוות הנפש שלנו אפילו בלי שהם התכוונו/שמו לב לכך. העיקר שעבר.
 

eshkolit32

New member
היי פאנקית

אני מבינה שכל האירועים סביב יום ההולדת של סבא שלך גרמו לך לחשוב הרבה, להרגיש רגשות חזקים כלפיו ולהעריך אותו על כושר ההישרדות שלו, וגם להתגעגע לאימא שלך. מותק, אני מבינה למה כתבת שהיית רוצה לא לזכור ורק לשכוח איך היא היתה. הזיכרון של איך היא היתה מכאיב, צורב, נדמה לפעמים שאם נוכל לשכוח איזה אנשים בדיוק יקירינו היו, זה ישכך את הכאב. מצד שני אני מבינה את התגובות כאן של אלו שנותרו להם מעט מאד שרידי זיכרון והם שומרים עליהם מכל משמר. מוזר להם לשמוע שאת היית מעדיפה שלא לשמוע את הקול של אימך. אני מתארת לעצמי כמה קשה לך עכשיו לשמוע את הקול שלה. אני לא יודעת מה הייתי עושה לו היתה לי הקלטה של אמי. זה בטח היה משגע אותי לגמרי. את ידעת שיהיה לך קשה להאזין לקול של אימא שלך ובכל זאת מצאת את עצמך מקשיבה. לא קל לך אבל את כן בוחרת בחירות אמיצות בהקשר לאובדן, גם אם לא נדמה לך שאלו הם פני הדברים. עם כל המטענים שצפו בעקבות יום ההולדת של סבא שלך, אני שמחה ששיתפת אותנו, ואני שמחה שאת מעריכה את כושר ההישרדות של סבא שלך. מאנשים כמוהו אפשר ללמוד המון.
 

yaeli20

New member
יקירתי

עם כל הכאב שבדבר תחזיקי בכל הכוח בזכרונות מאמא שלך. כשיעברו השנים זה כל מה שיהיה לך בסופו של דבר. שמרי על הקלטת הזו (אני אפילו הייתי מחפשת איך ואיפה אפשר להעביר אותה לדיסק) לי יש רק שניים או שלושה זכרונות מעורפלים מאמא שלי וזה כל כך חסר לי.
 
נשמה,

אני חושבת שזה די טבעי להרגיש לפעמים שבא לך לשכוח מכל זה. גם לי זה קרה פעם שממש לא רציתי. אני לא זוכרת באיזו סיטואציה אבל כן רציתי מן שקט ועוד דברים שפשוט לכוח שיקבלו אותי בלי שום קשר לאובדן. ואם את שואלת אותי למצוא את הטיפ הזה עם הקול שלה זה ברכה. הלוואי שיהיה לי קטע ארוך יש לי ב"ה קטעע וידאו ששומעים אותה קצת. גרמת לי לגעגוע לשמוע את זה- טוב אני הולכת לשמוע. ובכל אופן אני חושבת שזה טבעי ועם זאת זה גם חולף כמו שזה בא (או לפחות אצלי. ) ומגיע לך
 

A GIFT OF LOVE

New member
היי

את יודעת, אצלי זכרונות זה מצרך יקר ונדיר. יש לי ממש אבל ממש מעט. פשוט כי לא ממש הכרתי אותה והייתי קטנה. אני מנסה לאסוף שברי זכרונות, רסיסים מהעבר... מנסה לשמוע את הקול שלה ולדעת שאני זוכרת נכון. לפעמים אני שומעת אותה קוראתי לי בשמי, הקול שלה מתנגן, מתמשך, מחייך, מללטף, אבל, אני לא בטוחה שזה באמת הקול שלה. וככה, הרבה זכרונות, שאני לא בטוחה שהם מציאותים, שלא המצאתי אותו, שלא יצרתי אותם בעצמי... ואני כל כך רוצה זכרונות... זה הרי הדבר היחיד שעוד נשאר ממנה [חוץ ממני ומאחיי]. ולכן, כשקראתי אותך קצת התעצבתי. את, שיש לך כל כך הרבה [ז"א הרבה יותר ממני], את מנסה להתרחק, לשכוח... אני חושבת שכדאי שדווקא תשַמרי אותם בפנים, שתחקקי את הזכרונות על לוח ליבך. ואיך רק היום כתבתי בחתימה שלי? "האובדן הוא מורשתנו, התובנה היא המתת בה אנו זוכים, והזכרון מנחה אותנו"...
 
למעלה