מוזר לכתוב עכשיו...

[כחול לבנדר]

מוזר לכתוב עכשיו...

כשאתה יודע שזו אני... מרגישה כל כך חשופה פתאום. כאילו נתתי לעצמי להתקרב, לא ציפיתי לתמורה, אבל גם לא ציפיתי להתנגש בקיר שהצבת בינינו. זה אני וזהו. Take it or leave it. לא רוצה לעזוב. נכנסת לי קצת לנשמה. מן הסתם אתה לא רוצה בזה, אני יודעת... אולי אם היית קרוב יותר והיו יותר "מעשים" לא הייתי מרגישה צורך להשתמש ב"מילים" כל כך הרבה. אבל אנחנו רחוקים, פיזית, ואני ממלאת חוסרים באמצעות המילים, בלהגיד לך שאתה חסר לי, שהתגעגעתי, שאני רוצה אותך לידי. כמו טיפשה, הייתי צריכה לדעת שגברים לא אוהבים את זה. צריכה לשחק את הקשוחה, הקשה להשגה, ככה אתם אוהבים אותנו, נכון?... הלוואי והייתי יודעת מה אתה מרגיש ככה עמוק, בפנים. מה עובר לך בראש בלילה, כשזה רק אתה והחושך... היית רוצה שאעלם? היית מרגיש יותר בטוח ככה? היית מעדיף שאעמיד פנים שאתה לא חשוב לי? שלא עושה לי שום דבר כשאתה נוגע בי?...

 

[אטיוד5]

יש ויש

נכון שיש גברים שרוצים אותך קשה להשגה. יש להם יצר כיבוש. ואם את נכבשת בקלות, מתקרבת, מודה באהבה, אז נגמר המשחק לגביהם. את הופכת לבלתי מעניינת. ויש גם כאלו שאוהבים אתכן ישירות ואוהבות ורכות ונחמדות. אצלם העיקר זה לא הכיבוש אלא היחסים ארוכי הטווח. תחושת הביטחון של הזוגיות. נשמע שאו שהחבר שלך הוא מהסוג הראשון, או שהוא מהסוג השני, אבל לא מוכן עדיין לקשר משמעותי. מה עושים? וואללה, לא יודע. מצטער. כאבך נוגע לי. קחי

.

 

[מייקי69]

סליחה, אבל לא מעניין אותי !!!

בלי שמות ופרטים מזהים - ממש לא מעניין אותי !!! אם הוא יודע מי את - ובכל זאת נורא בא לך לכתוב לו אז.... איכפת לך במסר? בצינעה? כי אני, בלי כוונה, כל פעם שאני נכנסת לחדר - אופס! אני תופסת אותך עירומה. וזה מביך לי ואני אפילו לא קוראת את ההודעה שלך עד הסוף כי אולי זה רק בשבילו? זה בטח לא בשבילי.... ולא נעים לי לראות לך את הבולבול של הנשמה. אז תעשי לי טובה אישית, תכתבי לו למסר. הוא כבר ממילא יודע מי את.... ואני דווקא לא אז שנשאיר את זה בינך לבינו? מייקי מכסה עיניים ויוצאת מהחדר