מור
שלום לך
עצוב לקרוא את מה שאת כותבת, למרות שאני מאוד מבינה את התחושה שלך.
גם אני בעבר האמנתי שאף אחד לא יוכל לאהוב אותי, אבל עובדה, אני נשואה, ואפילו כבר פעם שנייה (ואני מקווה שהפעם זו הפעם האחרונה
) תאמיני לי שלא כל האנשים מסתכלים על החיצוניות, יש אנשים שמסתכלים על האופי של האדם שמולם. עובדה, יש אנשים שמנים, ואנשים רזים, ואנשים עם מוגבלויות -והמשותף הוא שכולם הצליחו למצוא לעצמם אהבה. נכון, לנו כשונים, הרבה יותר קשה בחברה. אני התרגלתי כבר, עוד מהיותי ילדה, שנועצים בי עיניים, וכיום עם המשקפיים ה"מוזרים" שלי, אנשים נועצים מבטים עוד יותר...
העניין של דימוי עצמי והיכולת לקבל את עצמך זה תהליך, והוא לפעמים תהליך ארוך, ולפעמים צריך להשלים עם המצב שיש. (זה לא אומר שצריך להפסיק לנסות לצאת מהפרעת אכילה, אלא להשלים עם המצב שיש כרגע, בתקווה שזה גם יכול להשתפר) מצד שני אני לדוגמה, למדתי להשלים עם המוגבלויות הפיזיות שלי. אני חשבתי, מה אני יכולה לעשות על מנת לשפר את המצב? אז לדוגמה צבעתי את השיער לבלונד (ואני מאוד אוהבת את זה) זה שיפר לי את הדימוי העצמי - ללכת למספרה, שיעשו לך תסרוקת יפה או פן או תספורת, משהו שישפר לך את ההרגשה (את לא צריכה ללכת למקום שבו מעירים הערות מגעילות) דבר שני שמשפר את ההרגשה זה בגדים: אם את לא מוצאת משהו יפה בחנויות, אז תלכי לתופרת ותעצבי לך בגדים לטעמך.
יש לי חברה שהיא שמנה (מסיבות רפואיות) והיא מעצבת לעצמה בגדים מקסימים. בזמנו היא הלכה למכון של עיצוב תדמית, ובילתה שם חצי יום, אבל זה עשה שינוי מדהים! מאישה שהתלבשה והסתרקה כמו נערה בת 15 היא יצאה משם כמו איזו דוגמנית, היא פשוט נראית יפהפיה!!!, וזה ממש לא משנה שהיא שמנה, (אל תשכחי שהיו תקופות בהיסטוריה שלהיות שמנה זה היה אופנתי, כך שזה הכל רק רעיונות חברתיים זה לא מה שעושה אותך יפה או מכוערת באמת) גם איפור או תכשיטים יכולים לשפר את ההרגשה שלך. זה לא מיועד בשביל שאחרים יעריכו אותך יותר, או יקבלו או יאהבו אותך יותר, אלא בשביל ההרגשה שלך עם עצמך, שאם את כבר כן מסתכלת במראה, אז שיהיה לך יותר קל לקבל את עצמך...לי בכל אופן זה עושה טוב (למרות שאיפור ותכשיטים אני שומרת רק לאירועים מיוחדים). לדוגמה לפני ההופעה שלי בפסטיבל סוף השנה הלכתי לקנות שמלה (כי לכל הבנות בכיתה הייתה ורק לי לא, והמורה ביקשה מכולן שמלה שחורה) אז הסתובבתי בחנויות עד שמצאתי את מה שאהבתי. אחר כך ביום של ההופעה (הראשונה באותו שבוע) הלכתי למספרה (שבוע קודם עשיתי צבע) ועשיתי פן, ולפני ההופעה המאפרת (שהיא אחת מהמורות בחוג) שידעה עד כמה ההופעה הזאת חשובה לי, באה בהתנדבות ועבדה על הפנים שלי יותר מחצי שעה- אבל התוצאה הייתה מדהימה! הייתי ממש זוהרת...אפילו עם הראייה שלי יכולתי לראות את זה...חחחח.
אני מספרת לך את כל זה כי אני מתארת לעצמי שעבורך, ועבור נשים אחרות פה בפורום, המראה החיצוני חשוב. אבל בעיניי מה שבאמת חשוב זה האופי, הכישרונות, היכולות שלך, ואני בטוחה שיש לך כאלה, כי לכל אדם יש...
אני זוכרת לפני שנה עשינו הצגה עם אנשים עם כל מיני מוגבלויות (ביחד עם סטודנטים לתאטרון) והבמאית מצאה תפקיד אפילו לבעלי המוגבלויות הכי קשות שאפשר לחשוב עליהן, ועדיין היא מצאה איזשהו תפקיד לתת גם להם...השחקנית הראשית ישבה במהלך כל ההצגה על כיסא גלגלים...
בקיצור, זה לא משנה מה המראה החיצוני שלך, זה לא מה שצריך לנהל לך את החיים...
מצד שני אני מכירה את תחושת השונות...הייתה תקופה בעבר שהתביישתי לרקוד בחתונות כי הרגשתי מגושמת ומסורבלת בתנועות שלי (יש לי קצת בעיות קואורדינציה בגלל הראייה) אבל אחרי שהייתי בחתונה של מישהי עיוורת וראיתי נשים עיוורות רוקדות ,אמרתי, זהו,אני מצפצפת מה אחרים חושבים עליי ואני רוקדת! והשנה בפסטיבל סוף שנה באוניברסיטה, רקדתי לבד על הבמה! מול קהל!
אז אפשר להתגבר על התחושות האלה! נכון, זה לא חד משמעי ולפעמים יכול להיות עוד היסוס כלשהו. לדוגמה השנה אני אמורה ללכת לחתונה של חברה וזו תהיה פעם ראשונה שאני הולכת מאז שהשמיעה שלי התדרדרה, אז אני תוהה איך אני אסתדר שם, אבל אני לא מוותרת...וזה המסר שלי אלייך:
אל תוותרי! תלכי ותתני לעצמך ליהנות!
בקשר לאלכוהול ולאוכל: אני מבינה אותך כי אני צמחונית וגם נמנעת מאלכוהול (הוא טריגר בגלל הטראומה מהילדות שלי) אבל זה לא עוצר בעדי מלהשתתף באירועים...
לבשה.
