צילום = 1000 מילים
לפעמים נדמה לי שהזכרונות בורחים, שאני לא זוכרת רגע, משפט, סיטואציה, 17 שנים או 22 שנים זה לא משנה. בד"כ אני זוכרת כל רגע, כל דקה אבל לפעמים הזכרון בוגד. לפעמים נדמה לי שאני לא זוכרת טוב והסיוט לא קרה, רק חלום רע. אבל כשמסתכלים בתמונות הכל חוזר וכל דבר שב למקומו. גם העובדה שזה מה שנשאר לנו זכרונות וצילומים. כמה חודשים לפני מותו רונן"התלונן" שלאחיו הבוגר יש 8 אלבומים לבד מגיל 0 עד 3 ולו יש רק 2 היתר הכל תמונות משותפות. לו יכולתי לחזור אחורה, הייתי קונה מצלמת וידאו ומצלמת כל דקה מ-22 שנותיו. אבל הסרט המלא שמור היטב בלב ולא ימחק לעולם. שמתי בנייד שלי כמה תמונות וכשאני מדפדפת בהן מהר זה נותן אשליה של חיים. חיוך מבויש, מבט ישיר מסתכל לי בעיניים כפי שנהג לעשות. . . מבט שמלווה אותי כל רגע, כל נשימה כואבת.
