מוזיקה ספרותית

[ל א]

מוזיקה ספרותית

הלהקה הצרפתית אייר הוציאה לאחרונה אלבום שבו המוזיקה שלהם משמשת כרקע לסופר האיטלקי אלסנדרו בריקו שמקריא סיפורים שלו (באיטלקית). המוזיקה, עד כמה שניתן להתרשם מההשמעות ברדיו, כרגיל אצל אייר, נשמעת כמו השראה של מורים למתימטיקה שבאה כתוצאה מפתרון של הרבה משוואות דיפרנציאליות (וזה בהחלט לא עלבון). אני לא אקנה את הדיסק כי אני לא יודע איטלקית לצערי וגם כי כבר יש לי דיסק אחד של אייר וזה נראה לי מספיק. הסופר וויליאם בורוז הוציא כמה וכמה אלבומים כאלה יחד עם מוזיקאים כמו קורט קוביין, טום ווייטס, סוניק יות', דיספוזאבל הירוז אוף היפהופרסי (אני מתנצל על זה, אבל אין לי כוח להקליד את זה שוב באנגלית) ועוד. כאן הבעיה היא שאני לא סובל את הבודוז, אבל אם אתם סובלים אז נראה לי ששווה לבדוק. באגף המוזיקה השחורה בולטים כמה ספק משוררים ספק נביאי זעם כמו סול וויליאמס וג'יל סקוט-הרון (האיש שמאחורי the revolution will not be televised) שעליהם אני דווקא כן ממליץ, לחובבי הז'אנר. אבל את כל המלל הארוך והמייגע הזה כתבתי רק כדי להמליץ על שיר מופלא של אוסקר וויילד- Ballad of Reading Gaol- שמבוצע בצורה מופלאה ע"י הזמר האירי Gavin Friday (זה לא השם שכתוב לו בת"ז, אבל בבריטניה לאף אחד ממילא אין ת"ז) ופתאום היום שמעתי אותו אחרי כמה שנים. התרגשתי מחדש ורציתי לשתף אתכם. בגרסה של פריידיי השיר נקרא Each Man Kills the Things He Love וזה גם שם האלבום. מומלץ ביותר.

 

[Boojie]

ו"מלחמת העולמות" זה כלב? ../images/Emo107.gif

 

[ל א]

מה אני ד"ר דוליטל?../images/Emo19.gif../images/Emo118.gif../images/Emo54.gif

 

[suki da yo]

יש הרבה להקות

שלוקחות ספר, סדרה או סתם סגנון ועושות ממנו את הנושא שלהן.. אבל זה קורה בעיקר במטאל.. לבליינד גארדיאן יש דיסק על הסילמריליון ועוד כמה שירים בודדים על שר הטבעות בכלל, הטקסטים של אמורפיס הם התרגום לאנגלית של הקלבלה ( סיפורי המיתולוגיה האירית, בחריזה) ולהקות אחרות מחברות את הסיפורים של עצמן (כמו למשל ראפסודי שהם קצת הומואים ( חבורה של איטלקים מטופשים שמניפים בכל הקליפים שלהם חרבות בפוזה של בלט), אבל בהחלט מספרים סיפורי פנטסיה . בכלל, חלק מההגדרה של פאוור מטאל power metal זה הפנטסיה ( לא אם תשאלו מישהו שאכשרה מבין במוסיקה, אבל פאוור מטאל עוסק ברוב המקרים בפנטסיה, אז אני מחליטה שזו ההגדרה.) וכך יש את גאמה ריי, שבהחלט אין יותר פנטסיה מהם - fly beyond the gates of space and time ואת אדגאיedguy שגם להם לא חסר ( גאווה לאומית- the journey to jerusalem) ומפה לשם, כתבתי הודעה שהיתה צריכה להגיע כנראה לפורום מוסיקה, אבל הפאנאטים של המטאל היו צולבים אותי על ההפשטה האיומה... בכל מקרה, לכל חובבי המטאל לסוגיו, יש המון להקות שלהקשיב להן זה כמו לשמוע סיפור.