galgalit,בגיל חמש לערך,מרבית הילדים
מתחילים להתעניין במוות,ללא קשר למקרה מוות במשפחה,או חשיפה אפשרית בטלויזיה.זוהי סקרנות לשמה, שההורים יכולים וצריכים לספק אותה, ללא שום תוצרי לוואי.ללא פחד או חשש מכל סוג שהוא.העניין במוות, מופיע כאמור על רקע התפתחותי, ולא כקטליזטור לרצון ,או כוונות של הילד.יש שתי גישות עיקריות להסבר. האחת,הדתית, שעלפיה, כמה מילים. הגוף מת, אבל הנשמה לא. והיא נמצאת אי שם בקירבת אלוהים שלקח אותה אליו.זה ההסבר כללית לילד דתי שאביו מת באופן טבעי, או בתאונה, או נרצח בפגוע.לפי התשובה הזו, האב היה כלכך טוב, ולכן אלוהים רצה אותו לידו..התפיסה שאינה דתית,מתבססת על שלושה עקרונות,אנשים מתים בדרך כלל מאד מבוגרים,זה קורה לכל אחד, ובעיקר, המוות הוא בלתי הפיך.הסבר מפורט הרבה יותר,תוכלי למצוא בספרה של פרופ' שרה סמילנסקי תפיסת המוות בעיני ילדים קטנים.יש שני ספרים, האחד על ילדים עד גיל 6, והשני מגיל 6.
