מוות קליני ../images/Emo5.gif
ב 21 למרץ 1997 כאשר מלאו לו שנה ושמונה חודשים קרה הדבר הנורא. הכל התחיל שבוע לפני, יום רביעי ב 14 למרץ כאשר אימו הגיעה אחרי יום עבודתה לקחת אותו מהגן. בדרך כלל הילד היה מגיב לאימו בבכי או קריאות כמו "אמא, אמא" ברגע שהיתה נכנסת לקחת אותו הביתה רק שבאותו היום הילד היה אפאטי ולא הגיב כלל. כאשר האמא שאלה את המטפלת בגן מה קרה לילד? טענה בפניה המטפלת כי כך הוא התנהג במשך כל היום, האם כעסה ונזפה במטפלת על כך שלא יידעו אותה. לקחה האם את הילד הביתה ומדדה לו חום הסתבר שהילד קדח מחום, מיד לחה אותו האם לקופ"ח ולא קיבלה דבר לטיפולו של הילד, לטענת הרופאה שבדקה אותו היה לילד רק חום גבוה וניתן להוריד חום בלי תרופות. האם לקחה את הילד הביתה וטיפלה בו יומיים שלמים ע"מ להוריד את החום. כעבור שלושה ימים חזר הילד לגן. ביום שלישי ה 20 למרץ 1997 הילד שוב קדח מחום, האמא השאירה אותו בבית וטיפלה בו יום למחורת ב 21 למרץ לקחה אותו לבית סבתו והשאירה אותו שם בשעה 15.00 בצהריים חזרה האם מעבודתה ולקחה את הילד מבית סבתו, עוד בהיותם בבית הבחינה האם כי ידיו של הילד כחולות, בהתחלה חשבה האם כי הילד צבע בצבעי גועש אצל הסבתא (שהרי צבעי גועש משאירים סימנים בידיים גם אחרי ששוטפים אותם) כאשר הסבתא נענתה לה בשלילה, החליטה האם לקחת את הילד שוב לקופ"ח ולבקש הפניה לביה"ח, כאשר הרופאה ראתה את הילד, אמרה בפה מלא "מה יש לך מהילד כולה חום, לכי הביתה ועשי לו קומפרסים, ואמבטיות, ותראי הכל יהיה בסדר" האם התעקשה לקבל הפניה לביה"ח ולא רצתה לשמוע מה שהרופאה אומרת. הרופאה נתנה לה הפניה לביה"ח,האם נסעה לכיוון הבית בכדי להשאיר אצל הסבתא את הילד השני (הגדול יותר) ברגע שהגיעה לביתה של הסבתא עוד ברכב הילד הקטן התחיל לפרקס (התכווצויות חום) הילד פירקס בצורה בלתי רגילה, צעק "אי, אי... והיה בשוק טוטאלי" הילד השני נכנס לטנדר מאחורה וצעק "אמא אמא.. תראי מה קורה לו.. אמאאאאאא" האם נעצרה פתחה את הדלת וצעקה לאמה "אמא רדי מהר הילד הולך לי בידיים" הסבתא ירדה במהירות הכי אפשרית שיכלה לקחה את הילד על הידיים וישבה במושב הקדמי של האוטו וצעקה "סעייייייייייי" האם החלה לנסוע לכיוון בית החולים תה"ש במהירות שאיפשרה לה להשתלב בתנועה מבלי שיקרה אסון נוסף.. צפרה היבהבה באורות.. הילד הגדול ישב מכווץ כולו במושב האחורי של הטנדר וכל הדרך שאל "אמא מה יש לו?" הסבתא כל הדרך בכתה בכי יבש ואמרה "הילד מת, הילד איננו" לעומתה האם ניסתה להיות שפוייה ולשמור על חוקי התנועה ליטפה את האמא ואמרה "אמא אל תדאגי אנחנו בדרך לביה"ח יצילו אותו הכל יהיה בסדר" ואת הילד הגדול ניחמה האם ואמרה "אל תדאג נשמה, הכל יהיה בסדר אח שלך יהיה בסדר" ובנוסף ליטפה את פניו של הילד הקטן שהפסיק לפרקס ולא זז כאשר הגיעו לביה"ח הסבתא לקחה את הילד על הידיים ורצה לחדר מיון "הילד שלי מת, הילד שלי הלך תצילו אותו" הגיע שוטר לקראתה ואמר לה "תני לי גברת אני אקח את הילד לבפנים" הסבתא לא נתנה לגעת בילד ואמרה "לא אף אחד לא יקח את הילד שלי רק תצילו אותו" הילד נילקח מהסבתא הבוכה בכוח הכניסו אותו לחדר מיון והתחילו לתת לו מכות חשמל.. מאותו רגע עד הלילה לא ראו את הילד, כאשר האם רצתה לראות אותו אמרו לה הרופאים : "חמודה תני לנו לטפל בו, אם את רוצה שנציל אותו, תתרחקי מכאן" כאשר היתה שואלת אם יש לו סיכויים לחיות אמרו לה הרופאים שהם לא יודעים ושהסיכוי קלוש. בנתיים האב של הילד הספיק להגיע והאם סוף סוף פרצה בבכי, כל הדמעות שהיו יבשות יצאו ברגע הזה.. בשעה 23.00 בלילה הבירו את הילד לטיפול נמרץ, רק אז ההורים בלבד יכלו לראות את הילד..לילד היו מכשירי הנשמה, מכשירים בלב, ברגליים, בידיים, בראש.. עשו לו סי.טי. עשו לו סקשיין, הסתבר שלילד היתה דלת ריאות מאוד חזקה, ובנוסף היתה לו דלקת אוזניים. כעבור יום בשעה 17.00 יום שלמחורת הילד התעורר הבקשה הראשונה שלו היתה זה לראות את הסבתא ולראות את הוגו (בובת ילדים) עוד באותו היום הסבתא באה לראות אותו ובידה בובת הוגו, הלד לא קם מהמיטה במשך שבוע שלם היה בטיפול נמרץ עוד היה אסור להרים אותו מהמיטה, כעבור שבוע נוסף כבר היה אפשר להרים אותו מהמיטה שהעבירו אותו למחלקה רגע זה היה רגע קשה מאוד, כאשר האם באה להרים את הילד, הילד ניזרק בבת אחת לאחור וידיו עפו אל מאחורי הגב, האם נבהלה וביקשה שיקחו ממנה את הילד "זה לא הילד שלי, הילד שלי לא היה ככה, הילד שלי לא עשה לי תנועות כאלו אף פעם..קחו אותו ממני" ועם דמעות חנק מסרה את הילד לאחות. הבעיה היתה, שהילד כ"כ הרבה זמן שכב עם תרופות וחסר תנועה וברגע שהגיע הרגע לתת לו לעשות תנועות אחרות לא יכל והזמן היה צריך לעשות את שלו, רק שהאם לא ידעה זאת, וחשבה שהילד נפגע במוח. כעבור שבוע, הדברים נראו אחרת, הילד חזר לדבר, חזר לאכול, וחזר לצחוק, הילד חזר להיות הוא ולא אחר. הילד חזר אליי, הילד שלי חזר לחיי זהו הילד שלי, זוהי נשמתי, הילד שלי
ב 21 למרץ 1997 כאשר מלאו לו שנה ושמונה חודשים קרה הדבר הנורא. הכל התחיל שבוע לפני, יום רביעי ב 14 למרץ כאשר אימו הגיעה אחרי יום עבודתה לקחת אותו מהגן. בדרך כלל הילד היה מגיב לאימו בבכי או קריאות כמו "אמא, אמא" ברגע שהיתה נכנסת לקחת אותו הביתה רק שבאותו היום הילד היה אפאטי ולא הגיב כלל. כאשר האמא שאלה את המטפלת בגן מה קרה לילד? טענה בפניה המטפלת כי כך הוא התנהג במשך כל היום, האם כעסה ונזפה במטפלת על כך שלא יידעו אותה. לקחה האם את הילד הביתה ומדדה לו חום הסתבר שהילד קדח מחום, מיד לחה אותו האם לקופ"ח ולא קיבלה דבר לטיפולו של הילד, לטענת הרופאה שבדקה אותו היה לילד רק חום גבוה וניתן להוריד חום בלי תרופות. האם לקחה את הילד הביתה וטיפלה בו יומיים שלמים ע"מ להוריד את החום. כעבור שלושה ימים חזר הילד לגן. ביום שלישי ה 20 למרץ 1997 הילד שוב קדח מחום, האמא השאירה אותו בבית וטיפלה בו יום למחורת ב 21 למרץ לקחה אותו לבית סבתו והשאירה אותו שם בשעה 15.00 בצהריים חזרה האם מעבודתה ולקחה את הילד מבית סבתו, עוד בהיותם בבית הבחינה האם כי ידיו של הילד כחולות, בהתחלה חשבה האם כי הילד צבע בצבעי גועש אצל הסבתא (שהרי צבעי גועש משאירים סימנים בידיים גם אחרי ששוטפים אותם) כאשר הסבתא נענתה לה בשלילה, החליטה האם לקחת את הילד שוב לקופ"ח ולבקש הפניה לביה"ח, כאשר הרופאה ראתה את הילד, אמרה בפה מלא "מה יש לך מהילד כולה חום, לכי הביתה ועשי לו קומפרסים, ואמבטיות, ותראי הכל יהיה בסדר" האם התעקשה לקבל הפניה לביה"ח ולא רצתה לשמוע מה שהרופאה אומרת. הרופאה נתנה לה הפניה לביה"ח,האם נסעה לכיוון הבית בכדי להשאיר אצל הסבתא את הילד השני (הגדול יותר) ברגע שהגיעה לביתה של הסבתא עוד ברכב הילד הקטן התחיל לפרקס (התכווצויות חום) הילד פירקס בצורה בלתי רגילה, צעק "אי, אי... והיה בשוק טוטאלי" הילד השני נכנס לטנדר מאחורה וצעק "אמא אמא.. תראי מה קורה לו.. אמאאאאאא" האם נעצרה פתחה את הדלת וצעקה לאמה "אמא רדי מהר הילד הולך לי בידיים" הסבתא ירדה במהירות הכי אפשרית שיכלה לקחה את הילד על הידיים וישבה במושב הקדמי של האוטו וצעקה "סעייייייייייי" האם החלה לנסוע לכיוון בית החולים תה"ש במהירות שאיפשרה לה להשתלב בתנועה מבלי שיקרה אסון נוסף.. צפרה היבהבה באורות.. הילד הגדול ישב מכווץ כולו במושב האחורי של הטנדר וכל הדרך שאל "אמא מה יש לו?" הסבתא כל הדרך בכתה בכי יבש ואמרה "הילד מת, הילד איננו" לעומתה האם ניסתה להיות שפוייה ולשמור על חוקי התנועה ליטפה את האמא ואמרה "אמא אל תדאגי אנחנו בדרך לביה"ח יצילו אותו הכל יהיה בסדר" ואת הילד הגדול ניחמה האם ואמרה "אל תדאג נשמה, הכל יהיה בסדר אח שלך יהיה בסדר" ובנוסף ליטפה את פניו של הילד הקטן שהפסיק לפרקס ולא זז כאשר הגיעו לביה"ח הסבתא לקחה את הילד על הידיים ורצה לחדר מיון "הילד שלי מת, הילד שלי הלך תצילו אותו" הגיע שוטר לקראתה ואמר לה "תני לי גברת אני אקח את הילד לבפנים" הסבתא לא נתנה לגעת בילד ואמרה "לא אף אחד לא יקח את הילד שלי רק תצילו אותו" הילד נילקח מהסבתא הבוכה בכוח הכניסו אותו לחדר מיון והתחילו לתת לו מכות חשמל.. מאותו רגע עד הלילה לא ראו את הילד, כאשר האם רצתה לראות אותו אמרו לה הרופאים : "חמודה תני לנו לטפל בו, אם את רוצה שנציל אותו, תתרחקי מכאן" כאשר היתה שואלת אם יש לו סיכויים לחיות אמרו לה הרופאים שהם לא יודעים ושהסיכוי קלוש. בנתיים האב של הילד הספיק להגיע והאם סוף סוף פרצה בבכי, כל הדמעות שהיו יבשות יצאו ברגע הזה.. בשעה 23.00 בלילה הבירו את הילד לטיפול נמרץ, רק אז ההורים בלבד יכלו לראות את הילד..לילד היו מכשירי הנשמה, מכשירים בלב, ברגליים, בידיים, בראש.. עשו לו סי.טי. עשו לו סקשיין, הסתבר שלילד היתה דלת ריאות מאוד חזקה, ובנוסף היתה לו דלקת אוזניים. כעבור יום בשעה 17.00 יום שלמחורת הילד התעורר הבקשה הראשונה שלו היתה זה לראות את הסבתא ולראות את הוגו (בובת ילדים) עוד באותו היום הסבתא באה לראות אותו ובידה בובת הוגו, הלד לא קם מהמיטה במשך שבוע שלם היה בטיפול נמרץ עוד היה אסור להרים אותו מהמיטה, כעבור שבוע נוסף כבר היה אפשר להרים אותו מהמיטה שהעבירו אותו למחלקה רגע זה היה רגע קשה מאוד, כאשר האם באה להרים את הילד, הילד ניזרק בבת אחת לאחור וידיו עפו אל מאחורי הגב, האם נבהלה וביקשה שיקחו ממנה את הילד "זה לא הילד שלי, הילד שלי לא היה ככה, הילד שלי לא עשה לי תנועות כאלו אף פעם..קחו אותו ממני" ועם דמעות חנק מסרה את הילד לאחות. הבעיה היתה, שהילד כ"כ הרבה זמן שכב עם תרופות וחסר תנועה וברגע שהגיע הרגע לתת לו לעשות תנועות אחרות לא יכל והזמן היה צריך לעשות את שלו, רק שהאם לא ידעה זאת, וחשבה שהילד נפגע במוח. כעבור שבוע, הדברים נראו אחרת, הילד חזר לדבר, חזר לאכול, וחזר לצחוק, הילד חזר להיות הוא ולא אחר. הילד חזר אליי, הילד שלי חזר לחיי זהו הילד שלי, זוהי נשמתי, הילד שלי
