מוות ומודעות.

[conatus]

מוות ומודעות.

חברים יקרים ! בכל פעם שמישהו מת ואני מתבשר על כך, אני לא ממש נהיה עצוב. תמיד אני אומר לעצמי שאנחנו לא יכולים לדעת מה בעצם קרה פה. אני גם חושב לעצמי תמיד שהמצב החדש הזה טוב לו. אני יודע שאלה שנשארים מאחור כאבם רב. תתייחסו בבקשה. ביי

 

[R2]

מי אשם...?

רופאים אומרים שהחורף גורם למוות לזקנים,קשה להם לשרוד אותו,הריאות מתמלאות במים והם נחנקים. אבל מוות זה דבר מסתורי מה לנו ולו?איך אומרים :כשנגיע לגשר נחצה אותו. כאשר זקן או זקנה נפטרים אז אמא שלי אומרת חבל הפסדנו, הפסדנו את חוכמת החיים שלהם ! ואני תמיד הרגשתי כאב בגלל שאני נפרד מהם. אבל לגבי חוכמת חיים אתה חושב שהפסדנו או שעדיף תמיד לתת לצעירים את האופציה לנסות וללמוד מטעויותיהם בלי התערבות הזקנים?

 

[conatus]

תגובה

לזקן יש חכמת חיים אבל ברוב המקרים הוא נותר בלי היכולות להוציאה לפועל. כמובן שהיחלשות הגוף והנפש עושה את שלה, אך פער הדורות הוא העניין הראשי. חוץ מזה לא הייתי אומר שכל הזקנים חכמים. החכמה האמיתית שלעולם ובעולם לעולם לא נלקחת היא פה איתנו. חכמה יפה בזמן מסויים אבל הינה רק מימד אחד קטן באינסוף המימדים. לגבי זקנים וצעירים - זקן שנולד באמצע המאה הקודמת לא יכול לתרום הרבה לצעיר שנולד בסופה כי הפער הוא אדיר. תמו ימי שלטון הזקנים. ראה ביבי ראה קלינטון ראה בוש הבן ראה אסד וראה עבדאללה בירדן ראה טוני בלייר. ולסיום חכמה אמיתית היא הכרה באינסוף המימדים... ביי

 

[פרי מגדים]

זה לא הגיל, זה התרגיל...

 

[מיכל מנדל]

מוות זהלא סוף זאת התחלה חדשה../images/Emo22.gif

 

[דרייה]

מוות הוא בעיני המסתכל....

פירושים שונים למות אנשים,יש אשר יתאבלו מתוך כאב לקיחת האדם פזית,ויש אשר יתאבלו מתוך הבנה שהנשמה הולכת למקום אחר..אומרים שלרוב טוב יותר,יתאבלו כל האנשים...במימד הזה קשה לקבל,להבין את אי המצאותו של אותו אדם ,נוחכות תמיד יש בה כוח..לטוב ולרע... באשר לעידן הזקנים...נכון שבשנים האחרונות אנו רואים בפוליטקה נוכחות של אנשים צעירים משהורגלנו לראות אך אין קשר להימצאותם של האחרים בנינו...יש אשר עברו דרך ארוכה בחייהם וניתן ללמוד מניסונם או לפחות להקשיב וכך,צעיר בעל ידע יכול לחיות לצד זקן בעל נסיון...שילוב מעינן לא?

 

[א*ל*ד*ד]

חיים ומוות הם מתנה אחת ../images/Emo77.gif

אם תשאל אותי, אתה לא נהיה עצוב כי האדם הנפטר\ת לא היו ממש קרובים לליבך. לא חלקת עם אנשים אלה את חייך, את היום יום, ולכן הם לא חיו בקרבך, לא היו חלק ממך , אלא בינכם חצץ איזשהו מסך או שריון, לא היתה אינטימיות... ביחס לאדם שנפטר אתה אטום, מסוגר, מכונס. אתן דוגמא על עצמי... סבתי נפטרה, לפני מספר שבועות . חלק ממני פשוט נקרע, חבלי אור שהיו שזורים סביבנו נקרעו - וזה כואב !!! סבתא שלי היתה והיא עדיין עבורי המון.....פשוט אין לי מילים....בחייה היא הייתה מתנה יקרה, המורה שלי לחיים שהערכתי ממש רק בשנים האחרונות... היא לימדה אותי המון למרות שבעצמה לא למדה אף פעם...גם לא קרוא וכתוב... היא הזכירה לי את מהות החיים...החזירה אותי לעצמי... עם מותה, עצב גדול היה בי, עצב מלווה בכאב ... מסוג זה שחונק אותך... הייתי עם עצמי, מספר ימים, בכיתי ... השתוללתי... צעקתי... ואז, מהבוץ הזה כך פתאום בלי התראה מוקדמת, יום אחד פרחה לה שמחה, אושר , אהבה שמיימית... העצב הותמר לשמחה, הכאב לאושר... אלה היו שמחה ואושר מאיכות אחרת... אל תבקש הסברים, כי אני לא יודע, ולא חיפשתי פילוסופיות... מהחוויה יודע רק דבר אחד... עצב ושמחה הם אחד. סבל ואושר הם אחד. בלא עצב עמוק, אין שמחה אמיתית. בלא כאב חודר אין אושר עילאי. מזיל דמעות, עין אחת בוכה מעצב והשניה משמחה...

 

[דרייה]

הכל בעיני המתבונן....

אלדד (בלי הכוכביות...סלח לי.) ראשית אני אישה ,שמי דרייה ולא ברור לי למה פונים אלי בלשון זכר כבר פעם שלישית... שנית לגבי מוות אין אמת אחת מוחלטת בתחושותנו את המוות או בקבלתנו אותו ,כפי שכתבתי פה על נושא זה אתה מוזמן לקרוא ולהבין את השקפת עולמי על שמוות הוא כאב קשה מפרידת אדם פיזית ,רגשית,אך מאידך לקבל את המצאותה של הנשמה כקימת ומלווה אותנו ,חושבת שיבואו רגעים בהם תרגיש את המצאותה של סבתך איתך ,כמלווה ,כמיעצת על אף אי נוכחותה כאן פיזית איתך ללא ספק טבעי כי תכאב..תבכה...חלק ממך הלך אך ישוב גם ישוב... אור לך

 

[מיכל מנדל]

משתתפת בצערך על מות סבתך../images/Emo11.gif../images/Emo24.gif

 

[א*ל*ד*ד]

תודה לכן - מיכל ודרייה