מוות...המממממ

[deep ocean]

מוות...המממממ ../images/Emo4.gif

מישהו מכם חווה מוות של אדם קרוב? לפני שנתיים וחצי חוויתי מוות של אדם קרוב מסרטן. ראיתי אותו ברגעיו הקשים כשהוא גסס. זה היה לי מאד קשה בייחוד כי ראיתי את המוות שלו שקרב ובא. המוות היה מוחשי מאד והרגשתי את הנוכחות שלו שם. את סבתא שלי שנפטרה גם לפני זמן דומה (לא מסרטן), לא ביקרתי בכל הזמן שהיה לפני המוות (שארך שנתיים), כשמצבה החמיר. הייתי מודעת לזה שאולי אני אתחרט על כך, אל לא הייתי מסוגלת לבוא ולבקר אותה, ולראות את הסבתא שאני לא רגילה לראות. יש לי עוד קרוב משפחה שגוסס עכשיו ממחלה שדומה לסרטן הדם, אבל זה משהו אחר, נדיר יותר. בכל אופן, גם אותו לא ביקרתי בשנה וחצי האחרונה מאז שהוא חלה. היום אמא שלי דיברה איתו והבנתי שמצבו מאד קשה ושיש לו עוד שבועיים לחיות להערכת הרופאים. הגעתי למסקנה שאני אתמודד עם זה, ושאני רוצה לבוא לבקר אותו מחר עם הורים שלי. הבנתי שרציתי (גם עם סבתא שלי) לשמר את הדמות המוכרת (הבריאה, מלאת המרץ וכו´) שהכרתי, והעדפתי לא לבקר אדם חולה, על מנת לא להתמודד עם הדמות החדשה, ועם המצב החדש. ניתן לקרוא לכך אי הרפייה מהעבר. אז היום למדתי להרפות מהעבר ולקבל את החדש, ואני הולכת לבקר אותו מחר. בנוסף לזה, קשה להסתכל למוות בעיניים ברגע האמת.

 

[deep ocean]

עוד דבר

אני משתתפת בחוג אמנות היכולת, ובחלק מהחוג יש שיעורים על: "ויתור על הישן וקבלת החדש", ואני חושבת שהשיעורים האלו עזרו לי להתמודד עם סוגייה זו, של לוותר על הדמות שאני רוצה לראות את אותם אנשים גוססים, ולקבל את המצב החדש = את איך שהם כרגע בדיוק = בדרך אל המוות.

 

[יחפנית]

היי מיכלולה .......

לא מביטים על המוות ישיר ..... כי הוא קיים אך גם לא קיים באותה מידה . אם כבר מדברים על קסטנדה .... יש באחד הספרים ( וסילחי לי שאיני זוכרת באיזה . ) את הסיפור בו דון חואן עומד לפני הבן שלו שעובר לצד השני . ( מת במודעות העולם ) ( עובר לצד השני , במודעות הרוח ) יש שם את הקטע בו הוא מסיט עיניו מהמוות , אך רואה ומביט נוכחה אל הרוח . ועוזר לה להמשיך . בכל אחד מאיתנו קיים הרוח הנשמה . החלק שהינו המרכיב העיקרי בנו , והחלק שממשיך הלאה . לקיום במימד שאינו פיזי . ומה זה המוות .... זה המילה שמתארת את רגע ההפרדה בין החלק הפיזי שלנו ...... שנשאר בעולם של החומר ..... ווהנשמה שמקבלת שיחרור מכלא הגוף הפיזי . וממשיכה להתקיים . אז אני שולחת לך חיבוק על ההחלטה שלך לנסוע לבקר אותו . ואני מברכת אותך שתצליחי לראות אותו מעבר למסכת הגסיסה .... ואולי משם תוכלי לדבר אליו מהאמת שלך . ואולי תוכלי לעזור לו .... אם בקבלה שלו את המצב ועימה רגיעה ברוכה . או אולי תצליחי להדביק אותו ביצר החיים המפעם בך , ובידע שלך שניתן להפעיל בנו את הריפוי הפנימי ..... המון אהבה אני

 

[deep ocean]

מתוקההההה ../images/Emo23.gif

כן, במקרה אני יודעת על איזה קטע את מדברת, קראתי אותו ב-1 מתוך 2 הספרים שקראתי של קסטנדה

 

[הצליין]

מוות ../images/Emo39.gif

אני מחזק את ידייך לקראת הביקור היום. כואב להיפרד מאנשים שאנו אוהבים, ואני בטוח שזה לא יהיה קל. אבל אני גם מאמין שזה ייתן המון לכולכם. זה בהחלט הזמן לסלוח על הכל, לשתף זה את זה באהבה, כמו גם בכאב, ולהיפרד. אני מתפעם כל פעם מחדש לגלות עד כמה אינסופי הוא כוחה של ההקשבה, ועד כמה מחוות פשוטות, כמו לאחוז ידיים או ללטף, יכולות להיות בעלות עוצמה רבה כל כך. הזדמן לי לחוות מוות של הרבה אנשים, חלקם קרובים, ולהיות עמם בימיהם האחרונים. אני מרגיש שאלו שיעורים מיוחדים מאד בהרבה תחומים, ואחד מהם הוא בהחלט בהרפייה מהעבר. לעתים כאשר אני נמצא עם אדם חולה מאד שימיו ספורים, אני חש באי נוחות. אי נוחות זו נובעת מסיבות רבות, חלקן או כולן: הנוכחות הברורה מאד של המוות, הייסורים של האדם שלפניי, המצב הגופני בו הוא נמצא (פצעים פתוחים וכדומה), העובדה שהוא אינו מתקשר עם הסביבה, העובדה שהוא כן מתקשר עם הסביבה אבל בכעסים, מרירות וכדומה, וכמובן שבמצב כזה עובדת מותי שלי נעשית מאד מוחשית... כמו שאמרת, קשה להסתכל למוות בעיניים. עם כל זאת, אני מוצא שאחיזתנו בכל מיני מושגים, וגם בעבר, מאד מתרופפת בעקבות שהייה קשובה עם אדם במצב כזה. לפעמים אני אוחז בידיו של אדם שימיו באמת ספורים, לא כביטוי אלא כמציאות מוחשית, ומדמיין לעצמי איך הוא רץ כילד, מאושר וחסר דאגות, איך קיבל אהבה, חום וליטופים, איך גדל ובגר, ידע אהבות ואכזבות, איך פילס לעצמו את דרך החיים הנפלאה, המסתורית, היפה והכואבת שלו, צולח דרך חתחתים של נצחונות ומפלות, עובר ימים אפורים וגם רגעים של תהילה... ואיך כעת הוא עומד להיפרד מהעולם הזה ולשוב להיות כמו ילד, מוקף אור ומובל ביד למקום טוב יותר... כאשר ביקור כזה מסתיים, אני מהרהר לעצמי כמה שבריריים החיים האלה, ועד כמה הם יקרים. אני גם מבין עד כמה מצחיקה ומיותרת היא האחיזה בעבר - בעבר שלי, בעבר של אחרים. בהקשר של קבלת מוות של אדם קרוב, אני יודע שמה שהוא היה בשבילי נמצא ברמה עמוקה יותר מהרמה הגופנית. זכיתי להיות במחיצתם של אנשים נפלאים שחלפו מהעולם, אולם האהבה והחסד שקיבלתי מהם לא ימותו לעולם, והם נמצאים עמוק בתוכי. אני מקווה שהדרך בה אני חי את חיי תאפשר לאהבה ולחסד אלה להמשיך ולהתפשט הלאה לנפשות אחרות, גם אחרי שאני עצמי אחלוף מהעולם... גם לכך ייקרא לגעת בנצח.

 

[deep ocean]

ואוו. שוב תודה.