מודעות

[עזר כנגדו]

מודעות

לדעת את אפס הידיעה זו היא החכמה הנעלה אבל המחלה הגדולה היא לחיות בעיוורון ולחשוב שרואים לא לדעת ולחשוב שיש ידיעה מי שיודע שהוא עיוור אולי הוא לא רואה אבל לפחות אין לו את המחלה´ טאו טה צ´ינג פרק 71

 

[גילי פרי]

"לדעת את אפס הידיעה"../images/Emo23.gif../images/Emo45.gif

אני אוהבת את זה תיאורתית... הלכה למעשה, אני לא ממש יודעת איך עושים את זה, כאילו, איך חיים בלי לחשוב? משום שזה מה שעלה בי כשקראתי את הפסקאות הנפלאות הללו....

.

 

[cottoneyejoe]

לא להפסיק לשאול!

תמיד יש מעלות נשגבות להשיג!

 

[hilabarak]

נשמע לי קצת מתאים לרווק נזיר

בפועל אדם שמפרנס ויש לו משפחה צריך תשובות, טובות יותר או פחות זה לא רלוונטי, אבל צריך תשובות. אי אפשר לבוא לילד בן 3 ולהגיד לו ,אין ידיעה..." תכלס מה קורה ? קונים לו את הצעצוע או לא ? עכשיו שולחים אותו למיטה בכוח או לא ? משדלים אותו לאכול או מניחים לו לאכול כפי רצונו ? ועוד לא הגעתי אפילו לשאלות של זוגיות ועבודה וקריירה וניהול כלכלי של משק בית וכולי.

 

[עזר כנגדו]

לדעת - אין פירוש להיות נזיר

אלא לחיות בסביבת גירויים יומיומיים של החיים עצמם לראות ולקלוט תהליכים בצורה שונה ועמוקה יותר.ולא רק בתאוריה. עזר כנגדו

 

[hilabarak]

יש דוגמא פרקטית ?

 

[עזר כנגדו]

להבין תהליכים

מראשיתם עד סופם. חיבור רוחני וגשמי להבין איך נוצרים תהליכים ומה יהיה בסופם. זה לחיות בשני מישורים מחוברים .נדמה לי קוראים לזה גלי אלפא או תטא.. למי שלא חווה את זה קשה לדגם את זה בדוגמאות זאת ראיה והבנה שונה (כפולה) עזר כנגדו

 

[hilabarak]

נראה לי שבחרת בדרך הקלה

אתה חווה משהו, והחלטת שהוא הדבר הכי נכון והכי אמיתי, ושרק מי שעבר זאת יבין. אפשר לדמות זאת לצעיר מאוהב, שבטוח שהוא גילה את עולם הרגש והאהבה. ולא יעזור שום מילה של אנשים בעלי ניסיון שיגידו לו "תשמע, בסוף ההתאהבות נעלמת ונשארים עם מערכת יחסים, וצריך לראות לאן מערכת היחסים הולכת...". אבל הוא חושב בליבו "מה הם מבינים ? הם לא חוו אהבה כמו שלי ....." והם חושבים לעצמם "הוא לא מבין שגם אנחנו היינו צעירים ומאוהבים ? הוא לא מבין שגם אנחנו היינו מסונוורים מהאהבה עד שגילינו שיש זוגיות אחרי ההתאהבות ?...." וכך נוצר דו שיח חירשים. השיחה הזאת מאוד נשמעת לי אותו הדבר. אתה חושב שזה משהו שרק מי שחווה יכול להבין. אני טוען שמהניסיון האישי שלי (תתפלא גם אני התחברתי) ושל עוד רבים אחרים (ילדי הפרחים של שנות השישים למשל) יש חיים אחרי החיבור עם האלוהות. לכן אני מחפש פרקטיקה תכליתית ולא הצהרות, אבל כנראה שהתשובה הטריויאילית תהיה "אין פרקטיקה, אלא הרגשה מופלאה של....". לך תדע מי צודק, הזקן הסקפטי בעל הניסיון, או הצעיר המאוהב. .

 

[גילי פרי]

ואני לקחתי את זה למקום אחר../images/Emo13.gif

לדעת את אפס הידיעה... כאילו כמה שלא נחשוב שאנחנו יודעים בעצם איננו יודעים כלום עדיין. כאשר אנו מכירים בעובדה הזו (מבחינתי זו עובדה

) כבר לא ממש נלחמים עם הצורך לדעת ולהבין כל דבר, אלא פשוט מקבלים באהבה את כל מה שיש לחיים להציע. לא חובה להבין, לדעת.. אולי כיף יותר לחוות נטו. מאידך, זה גם יכול לאתגר אותנו ללמוד עוד ועוד, בכדי לנסות להבין את החיים ואת עצמנו והמקום שלנו. ועוד.. אתגר להגיע למצב של חוסר מחשבה, אם זה אפשרי בכלל, כמו בזמן מדיטציה עמוקה שהמטרה שם היא להגיע לאותו "רווח" שבין המחשבות - שם בעצם זה "אפס ידיעה"... זה רק חוויה נטו, חיבור לאלוהי בלי התניות מודעות או לא...

 

[hilabarak]

אם כבר אנחנו דנים בחוסר ידיעה

אז אולי אותו "רווח" בין מחשבות הוא 'חוויה נטו, חיבור לאלוהי'. אבל אולי זו סתם אשלייה של 'היי' שבה הגוף מייצר את אחד מתחליפי הסם הפנימיים שיש לו (קורטיזול, אנדרנלין ועוד חומרים שהגוף יודע להפריש בעצמו) שיוצרים תחושת אופורייה. ואולי הביטוי הגופני של חיבור לאלוהות, מגיע בדמות של שחרור קורטיזול, ואולי זה סתם סם פנימי שגורם לתחושת 'היי'. אבל את התשובות אי אפשר לדעת.

 

[גילי פרי]

מסכימה שאת התשובות אי אפשר לדעת

או שלפחות התשובות משתנות מאדם לאדם לפי החוויות שלו. יחד עם זה, אני רוצה להניח שחיבור למקום כלשהו, לרבות אלוהות... רצוי שייעשה בלי התניות שכליות, ולכן בזמן מדיטציה עמוקה, כשמגיעים לאותו "רווח שבין מחשבות" זהו מבחינתי לפחות, חיבור "נקי". לעצמנו, לאלוהות, לא משנה איך נקרא לזה, קורה שם משהו שלא יכול לקרות כאשר ההכרה פועלת במלוא המרץ

אז אולי זו תחושת "היי" שמלווה גם את השימוש בסמים, אבל מי אמר שסמים אינם עוד דרך להתחבר לאנשהו? יכול להיות נושא מעניין לדיון

 

[hilabarak]

יכול בהחלט להיות שסמים זו הדרך להתחבר

למקורות 'חוץ גופניים', שכן הם מנטרלים לחלוטין כמעט את ההגנות השיכליות (סמים חוץ גופיים ופנים גופיים). השאלה הקשה היא שאלת ההתמכרות. בסמים חוץ גופיים ברורה וידועה ומוכרת סכנת ההתמכרות. בסמים פנים גופיים אין לדעתי הבנה מלאה, שכן למשל המאניה דיפרסיה היא בהחלט מעין התמכרות ל'היי' שאחריה מגיע תשלום הדיכאון. אני מסכים שמדיטציה רגילה בדרך כלל לא מובילה להתמכרות. הבעייה השאיפות הנלוות למדיטציה. אדם שרוצה רק להגיע מידי פעם למקום שקט, או לשפר את הקשר גוף נפש או כל דבר אחר, סביר להניח שיתרגל מדיטציה ורק יהנה מכך. אדם שרוצה להשתחרר ממכאוביי העולם הזה בעזרת מדיטציה, זו כבר אופרה אחרת. על זה כבר כתב גדול המורים הרוחניים - הבודהא, ואני אצטט ציטוט לא מדוייק "גם אחרי 20 שעות מדיטציה, יחזור המודט לעולם זה ומכאוביו, אין זו הדרך אל השיחרור". ומכאן הוא יצא לאותה דרך ידועה של מוסריות וכנות ועשייה נכונה וכולי. בקיצור - כבר לפני 2,500 שנה הזהיר הבודהא את תלמידיו מפני התמכרות למדיטציה (אני רק יכול להניח שהוא עבר זאת בעצמו), שכן הוא הבין שמדיטציה היא רק כלי אחד מתוך הרבה כלי עבודה, ולא אמצעי כמו סמים להרגיש טוב.

 

[תום סילי]

אפס הידיעה

רציתי רק להרחיב את הדיון בקשר למונח "אפס הידיעה". אלוהים נקרא גם "אין", האם הכוונה שאלוהים הוא "כלום" (לפי המושגים שלנו)? לא, בדיוק ההפך. אותו "אין" בורא עולמות, יש מאין. והאדם מסוגל ליצור רק יש מיש. ומהי "ידיעה"? בספר בראשית מסופר שאדם וחווה נצטוו שלא לאכול מעץ הדעת פן מות ימותון, אולם הם לא מתו גם שאכלו ממנו. האם אלוהים שקרן או שאותו ידע שרכשו משמעותו מוות?