יכול בהחלט להיות שסמים זו הדרך להתחבר
למקורות 'חוץ גופניים', שכן הם מנטרלים לחלוטין כמעט את ההגנות השיכליות (סמים חוץ גופיים ופנים גופיים). השאלה הקשה היא שאלת ההתמכרות. בסמים חוץ גופיים ברורה וידועה ומוכרת סכנת ההתמכרות. בסמים פנים גופיים אין לדעתי הבנה מלאה, שכן למשל המאניה דיפרסיה היא בהחלט מעין התמכרות ל'היי' שאחריה מגיע תשלום הדיכאון. אני מסכים שמדיטציה רגילה בדרך כלל לא מובילה להתמכרות. הבעייה השאיפות הנלוות למדיטציה. אדם שרוצה רק להגיע מידי פעם למקום שקט, או לשפר את הקשר גוף נפש או כל דבר אחר, סביר להניח שיתרגל מדיטציה ורק יהנה מכך. אדם שרוצה להשתחרר ממכאוביי העולם הזה בעזרת מדיטציה, זו כבר אופרה אחרת. על זה כבר כתב גדול המורים הרוחניים - הבודהא, ואני אצטט ציטוט לא מדוייק "גם אחרי 20 שעות מדיטציה, יחזור המודט לעולם זה ומכאוביו, אין זו הדרך אל השיחרור". ומכאן הוא יצא לאותה דרך ידועה של מוסריות וכנות ועשייה נכונה וכולי. בקיצור - כבר לפני 2,500 שנה הזהיר הבודהא את תלמידיו מפני התמכרות למדיטציה (אני רק יכול להניח שהוא עבר זאת בעצמו), שכן הוא הבין שמדיטציה היא רק כלי אחד מתוך הרבה כלי עבודה, ולא אמצעי כמו סמים להרגיש טוב.