מודעות עצמית
בעבודה שלי כל אחד אחראי על תחום מסויים
ועלינו יש את האחראי הראשי. לא הבוס אבל אחראי.
עכשיו, הוא מאוד נחמד רק שהוא חופר, חופר וחופר ללא הפסקה.
אנחנו מגיעים למצב שאנחנו חושבים פעמיים אם לשאול אותו משהו,
כי אז הוא מגיע למקומות שלא התכוונו להגיע.
בשבוע שעבר, חבר מהעבודה העיר לי שהגזמתי ושהייתי ממש שקופה
כשבאמצע שיחה עזבתי אותו והלכתי למשרד. וואלה לא התכוונתי. כי
כמו שאמרתי, הוא נחמד.
ולמה אני מספרת את זה?
כי לקטנה שלי היתה בשבוע שעבר פעילות בגן, ואיכשהו הם נשאלו מה
התכונה הכי בולטת אצל ההורים שלהם. ומה היא אמרה? מנחשים? לא תאמינו!
היא אמרה שאני מדברת הרבה. אני!
לא שאני אמא טובה ודואגת. לא. אני חופרת!
חוצפה. אנשים מנסים להיות נחמדים ובסוף אומרים שהם חופרים.
וואלה, יופי.
וזה היה: "רגע של מודעות עצמית"
בעבודה שלי כל אחד אחראי על תחום מסויים
ועלינו יש את האחראי הראשי. לא הבוס אבל אחראי.
עכשיו, הוא מאוד נחמד רק שהוא חופר, חופר וחופר ללא הפסקה.
אנחנו מגיעים למצב שאנחנו חושבים פעמיים אם לשאול אותו משהו,
כי אז הוא מגיע למקומות שלא התכוונו להגיע.
בשבוע שעבר, חבר מהעבודה העיר לי שהגזמתי ושהייתי ממש שקופה
כשבאמצע שיחה עזבתי אותו והלכתי למשרד. וואלה לא התכוונתי. כי
כמו שאמרתי, הוא נחמד.
ולמה אני מספרת את זה?
כי לקטנה שלי היתה בשבוע שעבר פעילות בגן, ואיכשהו הם נשאלו מה
התכונה הכי בולטת אצל ההורים שלהם. ומה היא אמרה? מנחשים? לא תאמינו!
היא אמרה שאני מדברת הרבה. אני!
לא שאני אמא טובה ודואגת. לא. אני חופרת!
חוצפה. אנשים מנסים להיות נחמדים ובסוף אומרים שהם חופרים.
וואלה, יופי.
וזה היה: "רגע של מודעות עצמית"
